הקושי שלי עם אמירות סטייל שקמה ברסלר, או כאלו של נדב אייל שמבהיר שמה שאינו "ליברלי" לא יזכה לסובלנות, (דהיינו או שאתם איתנו או שתשתקו), היא שהם מצליחים להזיז את חלון האוברטון הציבורי שלנו ולנרמל שיח חדש בקרב מי שיש לו יכולת שליטה על השיח.
וזו בעיה קריטית לנו כציבור.
ברור שבשני הצדדים יש אידיוטים עם אמירות מבחילות. אלא שאיציק זרקא, ישראל אייכלר או בן גביר חסרי יכולת להשפיע משמעותית על השיח הציבורי ולא יכולים לנרמל את האמירות שלהם; להפך- כל אמירה כזו גוררת תגובה הפוכה, והם למעשה מרחיקים את הציבור מהמסר שלהם, הם מוקאים ומוקעים.
אבל זה לא נכון לגבי ברסלר, נדב אייל או תמיר פרדו. אלו אנשים רהוטים, אינטליגנטיים, אפילו משתייכים לאליטה כזו או אחרת (וזה לזכותם), ויש להם יכולת לנרמל את מה שהיה הזוי רק לפני דקה.
תראו מה קורה באקדמיה האמריקאית: האליטה מוחקת מי שאינו מתיישר עם תיאוריות גזע מודרניות, שעד לפני 10 שנים היו נשמעים כמו בדיחה. סייף ספייס לשחורים, "יום ללא לבנים", פרקטיקות גזעניות להחריד שהיום הן סטנדרטיות כי נורמלו על ידי מי שיש לו כוח לנרמל את ההזיה הזו. והאנשים האלו אינם תואמי זרקא או בן גביר.
וזה התהליך שעובר עלינו כיום. יש היום לגיטימציה גוברת למחוק, להחרים את מי שאינו חושב נכון, או חלילה עלה במעלית עם מישהו מקהלת. והלגיטימציה הזו מנורמלת על ידי גורמים מובילים במחנה הליברלי, אנשים שיכולים להשפיע על השיח, שמחזיקים בערוצי תקשורת מובילים או משניים. יש להם כוח עצום (וזה שוב, לזכותם, הם עבדו בשביל זה), שמנוצל לרעה ופוגע בנו כציבור.
כל פעם שאנחנו מתנפלים על איציק זרקא או אייכלר, הציבור מבין שהשוליים האלו פסולים, שהמסר שלהם פסול, להתרחק מהמסר, וזה מצוין.
זה חייב לעבוד גם הפוך: כל מי שרוצה לנרמל נאציפיקציה בשיח הישראלי השתקה של האחר, חייב לקבל על הראש כדי שהציבור יתרחק ממנו. אחרת הלך עלינו כחברה.
