בתחילת השבוע הופץ בארץ סרטון, ובו קבוצת נערים בעיר במרכז הארץ מכה נער שוב ושוב. תמונות הסרטון קשות לצפייה, עת קבוצת הנערים מכה באלימות והנער מתחנן על נפשו. הסרטון הופץ באופן ויראלי ברשתות החברתיות ועורר דיון ציבורי רחב. חקירת המשטרה חשפה סרטונים נוספים של אירועים אחרים שאירעו בזירה קרובה, והבעירה עוד יותר את הסערה הציבורית.
דיון עומק רציני בנושא צריך להתקיים בשני מישורים. רוב הדנים השבוע התייחסו רק למישור הראשון, של טיפול או מניעה נקודתיים של אירוע כזה. הם קראו לבית הספר או למשטרה להפעיל מדיניות קשוחה, לגלות "אפס סבלנות" כלפי אלימות, וכן הלאה.
קריאה זו נכונה וחשובה, אך אין היא נוגעת במישור הנוסף, הרחב יותר – שהוא העיקרי בעיניי. בחברה שבה חוסמים כבישים כשהחלטת ממשלה זו או אחרת לא מוצאת חן בעיני החוסמים; בחברה שבה מכים נהג בצומת כי לדעת המכה הנהג לא היה מספיק זהיר; בחברה שבה רבים הסרטים ותוכניות הטלוויזיה רוויי האלימות – מה מצפים מהנוער? ועוד לא דיברנו על סגנון דיבורם ואופן התנהגותם של חלק (קטן?) מנבחרי הציבור, ועוד.
במילים אחרות, טיפול עומק מתחיל בלקיחת אחריות אישית. במקום שהדתיים יאשימו את החילונים ולהפך, ובמקום שאנשי השמאל יאשימו את אנשי הימין ולהפך, כל אחד צריך לראות נושא זה כמראה המופנית כלפיו, ולחשוב היכן הוא יכול לתרום משהו, באופן אישי, לבניינה של חברה בריאה. נכון, אנו כנראה לא מכים אנשים עד זוב דם, ואולי אפילו לא צועקים או מרימים את הקול. אך אם כל אחד יעשה צעד קטן בתחומי אחריותו, הספינה כולה תנוע קדימה.
כל זה במישור של "סור מרע". אך יש גם "עשה טוב", והוא כתמיד, העיקר. ככל שנוסיף בתוכנו ונחנך את ילדינו לרגישות לזולת; ככל שנוסיף חסד ועשייה למען אחרים כתכונת חיים בסיסית, כך נוסיף קומה בטיפוח רגישות ועדינות אצל ילדינו.
כאן טמון העיקר. גילוי של אלימות אמור להוליד חשבון נפש היכן ובמה אני יכול לתקן את דרכי. אמנם כן, בעלי תפקידים בהחלט צריכים לחשוב מה ביכולתם לשפר בתחומי אחריותם. אך העיקר הוא שכולנו צריכים לעשות את חשבון נפשנו האישי. בראש השנה וביום הכיפורים עליי לבחון את דרכי ולא את דרכם של אחרים. אם אומר בבית הכנסת וידוי, 'אדפוק' על החזה שלי, אך ברחבה ליד בית הכנסת או בארוחה נדבר 'על המצב' ועל ההתנהגות הפסולה של אחרים, לא נתקדם לשום מקום. הציר המרכזי שעולה מהימים המיוחדים הבאים עלינו לטובה הוא קריאה ללקיחת אחריות אישית.
עניין זה אף יעלה אחרי החגים, עת נתחיל מבראשית. הקב"ה טרם ברא אדם, אך מדבר בלשון רבים "אעשה אדם" (בראשית א'). עם מי הוא מדבר? רש"י משיב בתשובה חשובה ומפורסמת, אך את עיני צדו דבריו של מייסד שושלת ויז'ניץ, ה'צמח צדיק'. לדבריו, אומר הקב"ה: "לעשות אדם שלם שיהיה בצלמינו כדמותנו, צריך שנעשה אני ואתה, שיהיה אתערותא דלתתא קודם, ואחר כך מסייעין אותו מלמעלה" (צמח צדיק לבראשית א'). במילים פשוטות – הקב"ה מדבר אל כל אחד מאיתנו. הוא מסביר לנו שיחדיו ניצור את… עצמנו. הוא יברא אותי במשפחה מסוימת, בעדה מסוימת, במצב כלכלי או רפואי מסוים, אך מה אני אבנה מכל זה – תלוי בי.
איני יודע האם המשטרה או הרשתות החברתיות היו מתעוררות כה מהר אלמלא היה סרטון ויזואלי שצפו בו רבים. ייתכן שאילו לא היה סרטון ורק הייתה מוגשת תלונה אישית שקטה, כלל לא היינו שומעים על האירוע. אך האירוע, והאווירה הציבורית הכללית, יכולים וצריכים לשמש זרז לחשבון נפש אישי על התחומים בין אדם לחברו, שלעיתים נשכחים ואף אותם חשוב לרומם ולתקן, כל השנה כולה, ולקראת ראש השנה, והשנה דווקא, במיוחד.
