מעשה באישה שהגיעה אליי וביקשה להתגייר. כששאלתיה היכן תתגורר אחרי הגיור, היא נקבה בשם של עיירה נידחת באנגליה. "אבל הקהילה היהודית הסמוכה רחוקה יותר מחמישים קילומטרים ממקום מגורייך העתידי", הערתי בתמיהה, "איך תוכלי לחיות חיים יהודיים בצורה כזו?". האישה השיבה בלי למצמץ שהיא אוהבת יהדות אבל פחות אוהבת את היהודים, ולכן זה לא מפריע לה.
נזכרתי בסיפור הזה כשהתחלתי לקרוא את נתוני הסקר המשותף של צהר ומקור ראשון לבחינת יחסה של החברה הישראלית ליהדות בעקבות אירועי השנה שחלפה. לכאורה יש מקום לתחושת סיפוק, שכן דומה שרוב היהודים בישראל ממשיכים להרגיש שייכות למועדי ישראל ובראשם יום הכיפורים וראש השנה, וגם לעיקרי המסורת היהודית כמו ברית המילה. כל זאת, אף שיחסו של חלק ניכר מהציבור החילוני־מסורתי לציבור הדתי והחרדי השתנה באופן ניכר לרעה. הם רוצים להיות יהודים למרות הדתיים, לא בגללם.
קריאה כזו של הסקר יכולה ללמד על בגרותה של החברה הישראלית, היודעת להבחין בין עימות פוליטי וחברתי חריף עם קבוצות דתיות, ובין המחויבות ההיסטורית למסורת היהודית. עיון מעמיק יותר בסקר יגלה כי חלק משמעותי בחברה הישראלית עבר השנה תהליך נפשי של התרחקות מהיהדות.
שלוש דוגמאות קטנות: כרבע ממי שאינם מעוניינים בנישואין כדת משה וישראל גיבשו את ההחלטה הזאת בשנה האחרונה. מדובר בסדר גודל של מאות אלפי אנשים. יותר מרבע ממי שמבקשים לצמצם את לימודי היהדות הגיעו להחלטה הזו השנה, אף שמצב הלימודים הנוכחי במערכת החינוך בתחום אינו משביע רצון. כשליש מהציבור החילוני מעיד על עצמו שהתרחק מהיהדות בשנה הזו. מדובר בהרגשה כללית, היא אינה מיתרגמת עדיין לעולם של מעשים, אבל היא מסמנת כיוון ומגמה – וכל זה רק בשנה אחת.
מה זה אומר לנו כאן ועכשיו? בלי לחפש אשמים ואחראים, כולנו צריכים לעשות תשובה. הכתובת על הקיר, תמרורי האזהרה בוהקים, אבל יש גם תקווה גדולה והזדמנות.
עם ישראל רוצה להיות יהודי, אבל הוא לא מרוצה ממה שמתרחש סביבו. הוא לא אוהב שכופים עליו משהו, ומכאן הצורך במיעוט חקיקה בתחומי יהדות. הוא מצפה מאחיו הדתיים והחרדים שיישאו איתו בנטל, אבל בעיקר שיבינו את כאביו ומצוקותיו. מכאן הצורך לצורת שיח אחרת מזו שהתנהלה כאן בשנה האחרונה. זו גם אחריותנו לוודא שהוא ימשיך להרגיש קשור ומחובר ליהדותו.
לפני הרבה שנים, בעודי בשליחות באנטוורפן שבבלגיה, הגיע לביקור הרב שלמה אבינר. שאלתי אותו על הצדקת השליחות מול משימות אחרות בעם ישראל. תשובתו חרותה בזיכרוני עד היום. כל יהודי יגיע לשמיים והקדוש ברוך הוא ישאל אותו: מה עשית כדי שילדיי באירופה ואמריקה לא יתבוללו ולא ילכו לאיבוד? אתה – אמר לי הרב אבינר – תוכל לומר לו: בזבזתי שנתיים מחיי למען משימה זו.
דומה שהשאלה רלוונטית היום גם כאן, בארץ ישראל. כל אחד מאיתנו ייתבע לענות על השאלה מה עשינו כדי שהיהודי השכן לנו, בנו או בתו של הקדוש ברוך הוא המתגורר בתל־אביב, ירושלים או בשוהם, לא יהגר או יתבולל וישכח את אבא. השנה החדשה מזמינה אותנו ליצירה חדשה בעם ישראל ובחיבורו לשורשיו.
