המשפט הכי חשוב בפרק הראשון של הסדרה "קרועים" (ערוץ 13) נאמר על ידי אורטל בן דיין. כשרון כחלילי, במאי הסדרה, מתעקש להגדיר אותה – כמו את כל המרואיינים – כמשתכנזת, היא מטיחה בו: "כשאתה קורא לי משתכנזת, אתה זה שמשמר את הפער העדתי".
אם למזרחי משכיל לא יקראו משתכנז, טוענת בן דיין, אלא יראו בו מזרחי מצליח, הוא ירחיב את הקטגוריה של המזרחיות וינפץ את הסטראוטיפ. כחלילי לעומת זאת, מבקש להנציח את הסטראוטיפים העדתיים, ולכן כל מי שיוצא מהסטראוטיפ, מוכתר אצלו כמשתכנז.
עבור מי שעוקב אחרי עשייתו הטלוויזיונית של רון כחלילי, הסדרה החדשה שלו, בת שני הפרקים, היא עוד מאותו דבר. הפעם הוא מעמיד מול המצלמה סדרה של כוכבים ממוצא מזרחי ומטיח בהם שהם משתכנזים. כמעט כולם מתנערים מההגדרה הזאת, אבל כחלילי כבמאי מתעקש, וכדי שלא נשתכנע אחרת חלילה, הוא מלווה את הראיונות בכתוביות טקסט חד משמעיות, בלי מקום לפרשנות.
עדי ששון מטבריה עברה להתגורר בתל אביב. היא מדברת בכנות על הילדה מטבריה שמגיעה לתל אביב ומתקשה להשתלב, וכחלילי כצפוי ממסגר את סיפורה כעוד סיפור של השתכנזות. הוא מתעלם מכך שלא רק מזרחים חווים קשיי השתלבות בתל אביב אלא גם דתיים, חרדים, עולים חדשים ואפילו אשכנזים שגדלו במושב בערבה. כי אצל כחלילי הכול עדתי. אין נושא אחר. בסיום הפרק הוא לוקח את ששון להצטלם בטבריה וקובע שהיא ברחה ממנה. ששון אומרת לו לא ברחתי. עברתי למקום שבו אוכל להתפתח מבחינה מקצועית. נשארתי ימנית, לא השתכנזתי. כחלילי לא משתכנע.
המזרחיות על פי כחלילי מאוד ברורה. בין השאר היא גם צריכה להיות קשורה לערביות. משום מה, כחלילי לא מדבר עם המרואיינים שלו על מסורתיות ועל דת כמאפיין מזרחי. אם כחלילי היה רואה גם במסורתיות מאפיין מזרחי, הוא כנראה היה צריך להגדיר גם את עצמו כמשתכנז.
המתח העדתי בישראל מעניין וראוי להתייחסות טלוויזיונית, אבל השאלה היא לאן לוקחים את הדיון. מצד אחד ניצבת אסכולת המתכחשים. אלו שאומרים שהנושא לא רלוונטי, שהנישואים הבין-עדתיים כבר ערבבו את כולם ושהדורות החדשים כבר עיוורים לשאלת המוצא. הבעיה של האסכולה הזאת היא שהמציאות לא עומדת לצידם. יש עדיין פערים בין עדות, ויש גם תחושות קשות של אפליה ויחס מזלזל. התכחשות היא לא אופציה.
מצד שני עומדת אסכולת המבעירים, שכחלילי נמנה עליה וכך גם אבישי בן חיים (ישראל השנייה). מדובר באלו שדואגים כל הזמן להבעיר את האש העדתית, ומתעלמים משינויים חיוביים שמתרחשים. לאסכולה הזאת חשוב מאוד לשמר את גובה הלהבות של המתח העדתי כדי לגזור ממנו קופון תרבותי או פוליטי. אפשר להזדהות עם חלק מהתזה שלהם, אבל אם בסופה נשארת רק אדמה חרוכה, אז אין בכך תועלת ולא תיקון. מבעירים כמו כחלילי לא מוכנים לקבל שיש מזרחים שמתנסחים אחרת מהם בנוגע לסוגיה העדתית. כל מזרחי שלא מיישר קו עם הסגנון או הניתוח שלהם, מואשם ב"השתכנזות".
לא המתכחשים ולא המבעירים יביאו להרגעת המתח העדתי. אחרי שלב המודעות לבעיה, צריכים לבוא שלבים של תיקון. המדינה והחברה יכולות וצריכות למצוא דרכים יצירתיות לצמצום פערים, לחשיפה שוויונית של מגוון התרבויות, וגם ליצירת אפליה מתקנת במקום שצריך. יש כבר לא מעט תהליכים חיוביים שמתרחשים, אבל אלו לא החומרים שמהם כחלילי מייצר סדרות.
