כמה מילים על חוק הלאום ועל הדיון הציבורי החשוב אודותיו. ראשית, תקראו אותו, לא כל חותמי העצומות עשו זאת. לאחר מכן תראו שלמעשה, הוא אינו מזיז מילימטר מהמצב הקיים כיום. מילימטר לא. ומהו המצב? בגדול, החוק קובע כי המדינה הזאת היא מדינת לאום של העם היהודי. סופרייז. המנון, סמלים, שפה, לוח שנה וכו. לפיכך, ההתנגדות היא למצב הקיים.
נתחיל מהדרוזים, ונחלק אותם לשניים: החשים מופלים והמתנגדים להגדרתה היהודית של המדינה. האחרונים, כמו מיעוטים אחרים, רוצים מדינה רב לאומית – איתם יש לנו מאבק רעיוני. עם הראשונים נצעד ברחובות ונילחם באפליה, שאין לה שום קשר לחוק שלא הוריד ולא העלה במצבם האובייקטיבי. הדרוזים אינם רק אחים לנשק, הם אחים על אמת, והגיע העת לטפל בתחושת האפליה שהם חווים.
נחזור לחוק עצמו, המתנגדים מצביעים כבעיה על מה שיש בחוק ועל מה שאין בו. מה שיש בו: החוק קובע כי ישראל היא מולדתם ההיסטורית של ישראל (יש שאינם מאמינים בכך), שמימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי (למה רק להם? מדינה רב לאומית), שלשפה הערבית מעמד מיוחד (רוצים "רשמי" כמו העברית), תהא פתוחה לעלייה יהודית (למה רק ליהודים?). אם אין לכם בעיה עם הנ"ל, אין לכם בעיה עם חוק הלאום.
אבל רגע, לגבי סעיף "פיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי". היועמ"ש נטרל את יכולת הסעיף לבטל את בג"ץ קעדאן, כך שמשמעותו נותרה "נבנה יישובים יהודיים". והתיישבות למיעוטים? לטעמי יש ערך לאומי בחיזוק התיישבות כל המיעוטים שמזדהים ושותפים למדינה. האם למחוק? לא. מדוע? הלאה.
מה שאין בחוק: הוא אינו מזכיר מיעוטים, שוויון ועוד – וברור שלא, הוא גם אינו מזכיר זכויות בעלי חיים, מגדר וכו'. גם 'חוק יסוד: נשיא המדינה' אינו מזכיר. כי זו אינה מטרתו, לא כוננו חוקה, כוננו סעיף אחד ממנה. מטרתו של חוק הלאום להגדיר את המדינה כמדינת לאום, הלאום הוא העם היהודי והמשמעויות של כך. מן הראוי שבחוק היסוד הבא, הסעיף הבא בחוקה, אולי חוק יסוד המיעוטים, נגדיר את התיישבות המיעוטים ערך לאומי, את זכויותיהם השוות, את חשיבותם ועוד.
רק זכות אחת לא תהיה להם – להגדיר את המדינה כמדינת הלאום שלהם, את זאת מונע חוק הלאום. הגדרה העצמית שלהם תתבטא בשלל אופנים, לא בהגדרת המדינה – וזהו שורש הוויכוח. חוק הלאום חשף כי הרעיון הפלסטיני והשמאל הלא ציוני למדינה רב לאומית פשה גם במיעוטים סובלניים, בהם חלק מהעדה הדרוזית, ובעיקר את כישלונה של המדינה בחיבור וחיבוק המיעוטים. אבו גוש לדוגמא, יישוב של צ'צ'נים מוסלמים, היחיד באזור ירושלים שסייע ליהודים במלחמת העצמאות. וכיום? רובם מצביעים לרשימה הערבית המשותפת. אחרי שדחקנו את השבטים הערבים לעם, אחרי שדחקנו מיעוטים להצביע למפלגה הערבית – הגיע העת לחשיבה מחדש.
בתחילה חשבתי שאין מה לעגן בחוק את המצב הקיים והמובן מאליו, לאחר התבטאויות המתנגדים למדינת הלאום הבנתי כמה הוא נחוץ. ובכל זאת, לו הייתי בממשלה, חוק הלאום יישאר. יום העצמאות הבא יוקדש לעדה הדרוזית ובו תתפרסם תכנית לאומית, רב שנתית, לטיפול בצרכי העדה על פי הגדרתם.
