בין מותו של משה למותו את אהרון יש הרבה דמיון – וגם הבדל אחד בולט

פסוק אחר פסוק מכינה אותנו פרשת האזינו לפרידה הקרובה ממשה:

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (לב, מט-נ).

בעיני חכמינו, המילים "כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן" משקפים קשר מופלא בין שני האחים, משה ואהרן:

באותה מיתה שראית וחמדת אותה… אמר משה — אשרי מי שמת במיתה זו (רש"י בשם מדרש ספרי).

ולא רק במותם, גם בחייהם:

הדא הוא דכתיב "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי". באיזה אח הכתוב מדבר? "אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ". באיזה חוץ? במדבר, מקום שנשקו אחים זה לזה, משה ואהרן שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה. בשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה (תנחומא פרשת שמות כז).

לא מעט קווי דמיון מתוחים בין מותו של משה למותו את אהרון: שניהם מתים בהר, את שניהם מבכים שלשים יום, וכמובן שניהם נענשים על חטאם במי מריבה: "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לב, נא).

לצד זאת, לא נתעלם מקווי השוני במותם: מקום ומועד הקבורה. בעוד שמשה מת בפסגת הר נבו, צופה על ארץ כנען, ומן הסתם גם ארץ כנען צופה עליו, על אהרן נגזר למות בהר ההר, רחוק מנחלות השבטים, במקום לא קל לגישה וממילא גם קשה לביקור: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו" (במדבר כ, כג-כד).

כך תיאר יוסף בן מתתיהו את מיקום קברו של אהרן:

הוליך משה את המחנה דרך המדבר ובא אל מקום בארץ ערב… ועכשיו שמו פטרה. שם עלה אהרון אל ההר משום שהודיע לו משה שעומד הוא למות (קדמוניות ד ד, ז).

לא רק מקום קבורתו, אלא גם תאריך מותו מפורש בכתובים:

וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (במדבר לג, לח).

מהו הרעיון הגיאוגרפי בקבורתו של אהרון דווקא "על גבול ארץ אדום"? ומהו המסר במועד פטירתו המדויק?

הסלע האדום

נעסוק בשתי השאלות, הזמן והמקום. הזמן: "אמר ר' יודן: מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות? אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשיבור לוחות" (ויקרא רבה כ, יב).

שבירת הלוחות הראשונים אירעה בי"ז בתמוז. אהרן נפרד מאיתנו בראש חודש אב, שבו ממעטין בשמחה. תאריך מותו של איש אהבת חינם, מקדים את תשעה באב שבו חטאנו בשנאת חינם. ללמדך שהפתרון לשנאת חינם הוא בהקדמתו באהבת חינם, ברוח אהרן.

והמקום? המפתח להבנת מקום קבורתו של אהרון נמצא אצל אוסביוס, בישוף קיסריה במאה הרביעית, מחבר ספר השמות, האוֹנוֹמַסְטִיקוֹן: "הר ההר, אשר מת בו אהרון, אצל העיר פטרה, אשר בו מראים עד היום את הסלע, אשר נתן מים על פי משה" (ערך 976, בתרגום ע"צ מלמד).

לאחר מותה של מרים והסתלקות בארה, נדרשים משה ואהרן לניסיון המים מן הסלע. אהרן מת בקצה גבול אדום, ליד הסלע שבו משה נדרש לדבר ולא להכות. מקום קבורתו מסמן את סיום התלות במי באר מרים, ואת פרידת עם ישראל מענני הכבוד שהקלו את הליכתם במדבר:

שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל: משה, אהרן ומרים, ושלוש מתנות טובות ניתנו מהקדוש ברוך הוא על ידם: באר, ענני כבוד, ומן. באר – בזכות מרים; ענני כבוד – בזכות אהרן; ומן – בזכות משה. מתה מרים – נסתלק הבאר… מת אהרן – נסתלקו ענני כבוד (בבלי תענית ט, א).

תם עידן הניסים

בקצה גבול ארץ אדום נפרדים שבטי ישראל מענני הכבוד, ענני הקדושה והחסד האלוהי שהקיפו את עם ישראל בזמן הליכתם במדבר:

הענן היה מהלך לפני בני ישראל והיה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר הנמוך ועושה אותם שווים, פרט לשלושה הרים: הר סיני – לתורה, הֹר הָהָר – לקבורת אהרון, והר נבו – לקבורת משה (תנחומא).

מותם של מרים ואהרון משנה מציאות: לא עוד בארה של מרים, אלא מי באר. לא עוד ענני כבוד מסירי מכשולים, אלא מסילה בדרך המלך. הנס והמופת בנדודי המדבר באים אל קיצם בפתח ארץ נושבת: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ" (במדבר כ, יז).

המציאות המשתנה במות אהרן איש החסד מְלוּוה בחשש: "'וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן – אמר רבי אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו" (בבלי ראש השנה ג, א). לאחר מותו של אהרן, בני ישראל יראים ממציאות ללא הגנת ענני כבוד וללא המנהיג שאהבת חינם בין אדם לחברו הייתה במוקד חייו.

ערב יום הכיפורים, מותו של אהרן בפרשה מזכיר את עבודת הכהן הגדול, צאצא אהרן בכפרתו על ישראל. במיוחד השנה, מות אהרן מזכיר לנו את עבודת אדם וחברו: "עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה יומא).