בּוֹאוּ נְשַׂחֵק מִשְׂחָק. אֲנִי אֶשְׁאַל שְׁאֵלוֹת, וְאַתֶּם תַּעֲנוּ תְּשׁוּבוֹת. אֲבָל שִׂימוּ לֵב, הַשְּׁאֵלוֹת מַמָּשׁ קָשׁוֹת. מַמָּשׁ מַמָּשׁ קָשׁוֹת. וְרַק בִּגְלַל זֶה – אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם רֶמֶז. רֶמֶז קָטָן, אֲבָל חָשׁוּב. וְהָרֶמֶז הוּא – הַתְּשׁוּבָה הִיא אַף פַּעַם לֹא שְׁמוּלִיק!
הפתיחה של "רק לא שמוליק" היא הזמנה לאתגר עם שלל חידות שבאות בהמשך: מי יוצא דופן? מי הכי מהיר? מי הכי נמוך? מי הכי גבוה? בכל עמוד מופיעה גלריית דמויות בעלת מכנה משותף ברור למדי (פירות, רהיטים, בעלי חיים) וגם ילד ג'ינג'י בשם שמוליק, והקוראים מתבקשים למצוא את יוצא הדופן, בתנאי אחד: שלא להגיד אף פעם שמוליק.
כך למשל, החידה הפותחת שואלת מי יוצא דופן בין תפוז, קלמנטינה, מנדרינה, לימון ושמוליק. אף שנדמה כי המכנה המשותף הוא פירות ההדר, מתברר כי יש תשובה אחרת (אסור להגיד שמוליק, כן?). גם בחידות הבאות הנטייה היא לבחור בשמוליק, והתשובה – ההגיונית, המפתיעה והמצחיקה – מתגלה בעמוד הבא. את החידות מלווה דמות של לימון חמוץ שמשתוקק לעולם לא להיחשב יוצא דופן, יחד עם דמויות שחלקן חוזרות ןמופיעות שוב בחידות הבאות, ויוצרות רצף והמשכיות.
שאלות "מי יוצא דופן" הן דרך מצוינת לפתח חשיבה מחוץ לקופסה, ללמוד על דמיון ושוני ועל מכנים משותפים מסוגים שונים. אך לרוב, בדומה למבדקי אינטליגנציה שונים, שאלות מעין אלה נוטות לטכניות יבשה ומשמימה שפונה למוח ולהגיון. "רק לא שמוליק" מצליח להצחיק ולעורר רגש, להיות לא שגרתי, מפתיע ומרענן בפריזמה הילדית שלו. רן שחם, שזהו ספר הביכורים שלו, עוסק בהמצאת משחקים, והחשיבה היצירתית שלו ניכרת לאורך הספר, כשהתשובות הן שילוב של היגיון פשוט ותשומת לב לפרטים. איוריו הנהדרים של אביאל בסיל מתווכים היטב רגש, כך שפורמט החידות מצליח להיות הרבה יותר מחידון שמפעיל רק את הראש.
בדומה למשחקים מילוליים המלווים במגבלה שלא לומר מילים מסוימות (כמו שבע־בום או כן־לא־שחור־לבן), המשחקיות המובנית בספר הופכת את הילדים לשותפים מעורבים, המשתוקקים להצליח במשימה ולהשיב על החידות מבלי להפר את הכלל של הספר. בכך הספר מצטרף אל ז'אנר הספרים האינטראקטיביים שמוטמעת בהם הוראה לקוראים, כמו לא להפוך את הדף, לומר מילה מסוימת בקול, לעשות פרצופים מפחידים או לחפש איור חבוי בספר.
ילדים אוהבים לאתגר את עצמם בהוכחת יכולות, וכאן אין צורך במזל, באומץ או בידע, אלא רק בנכונות להשתתף במשחק, מה שהופך את הקריאה (או ההקראה) לכיף אמיתי ולחוויה מתמשכת של שעשוע וצחוק. כאן גם מגולם מה שספר ילדים טוב מציע: שעשוע משותף של הורה־ילד סביב ספר, חוויה שאף פודקאסט לא יוכל לספק. אם לשפוט לפי בן הארבע שלי, שמדי פעם לוחש לאוזני "שמוליק" ואז פורץ בצחוק, הספר בהחלט מצליח בכך.
