כיפור (2000)
המערכה: סרטו של הבמאי עמוס גיתאי מבוסס על חוויותיו האישיות במלחמה. הסיפור מוצג מנקודת מבטם של זוג חברים, ויינרוב (לירון לבו) ורוסו (תומר רוסו), שיוצאים לחזית הסורית לחבור ליחידתם. הם מגלים כי איחרו את המועד ומצטרפים ליחידת החילוץ המוטסת שנשלחת מיד למשימה.
חיסכון בתחמושת: גיתאי נצמד לנקודת המבט הצרה (מאוד) של שני גיבוריו, ומלבד כמה גיחות במסוק שמספקות מבט רחב מעט יותר על שדה הקרב, הם מעבירים את הסרט בעיקר בהתבוססות בבוץ.
מורשת הקרב: מהפן ההפקתי, "כיפור" הוא הסרט הגדול ביותר שהופק כאן על מלחמת יום כיפור. אלא שהסגנון הכמו־דוקומנטרי שגיתאי בחר, בתוספת הר של יומרות אמנותיות, מקשים מאוד ליהנות ממנו. המצלמה מלווה את האירועים בשוטים ארוכים מאוד שמביטים מרחוק על ההתרחשות ללא דרמטיזציה הוליוודית. אפשר להעריך את הניסיון לספק מבט אותנטי שמסרב להיכנע לתכתיבי הבימוי המניפולטיבי המקובלים בז'אנר, אלא שהוא פשוט לא עובד. ראשית, מפני שהבחירה האמנותית הזו דווקא מושכת אליה עודף תשומת לב מכיוון שהיא חותרת כל הזמן להטות את ציפיות הצופה שממתין לחיתוך ולקלוז־אפים דרמטיים שאינם מגיעים, ושנית, השוטים ההמשכיים הארוכים כוללים אינספור רגעים מתים שפשוט מתחננים לעורך שיגזור ויקצר אותם. התוצאה של כל זה היא סרט מלחמה ייחודי אך גם אחד המשעממים שנוצרו בז'אנר הסוחף הזה.
תיאום כוונות (2003)
המערכה: דרמה טלוויזיונית של הבמאי אייל חלפון שמבוססת על ספרו זוכה פרס ספיר של הרב חיים סבתו (אולם בסרט שונו שמותיהן של הדמויות). גיבור הסרט הוא בחור הישיבה חיים (דן שפירא), שריונר שנותר לשרת במובלעת הסורית לאחר סיום המלחמה. הוא מנסה להתמודד עם חוויית היעדרותו של חברו הקרוב מילדות שלא חזר מהקרבות וגורלו לא נודע. סביבו, גם כל שאר אנשי צוותי הטנקים מתמודדים עם צלקות המלחמה הטריות.
חיסכון בתחמושת: הסיפור המרכזי מתרחש לאחר שוך הקרבות, כך שלמעשה רוב הסרט מתנהל בדיאלוגים בין הדמויות כשרק פה ושם מבליחים זיכרונות קצרים מהקרבות עצמם.
מורשת הקרב: כששודר סרט הטלוויזיה הזה בערוץ 2 לפני עשרים שנה הוא זכה לתשבחות רבות, אך בצפייה חוזרת חייבים להודות שהוא התיישן מאוד. הבימוי, הצילום והעריכה אינם עומדים בסטנדרטים של ההפקות כיום. צילומי החוץ אינם קולנועיים מספיק וצילומי הפנים נראים רוב הזמן כמו משהו שצולם באולפן. בולטות במיוחד לרעה סצנות הקרב הקצרות שמורכבות מבליל לא ברור של רעידות, הבזקים וקאטים מהירים שאינם משיגים את אפקט הסכנה, הדחיפות והלחץ המבוקשים. גם הדיאלוגים סובלים במעבר מהספר לסרט, כשהם משרים לא פעם תחושה מתוסרטת ומלאכותית. יחד עם זאת, עדיין נותרו כאן גם כמה רגעים חזקים שמעבירים ברגישות את טראומת המלחמה והאובדן.
שתיקת הצופרים (2003)
המערכה: דרמת טלוויזיה בבימויו של אורי ענבר שהופקה על פי הספר "הצופה שנרדם" מאת פרופ' אורי בר־יוסף, במלאת שלושים שנה למלחמה. הסרט מגולל את ההתרחשויות סביב הדרג המדיני והצבאי בשבועיים לפני פרוץ המלחמה, ומתמקד בחטיבת המחקר של אמ"ן שהייתה שרויה בקונספציה השגויה והגורלית שלפיה הסיכויים לפריצת מלחמה נמוכים. רק קצין אחד לא היה מוכן ללכת בתלם, ונוכח הר העובדות בשטח שרק הלך והאמיר, ניסה לזעוק ולהתריע בפני מפקדיו על הסכנה הברורה והמיידית.
חיסכון בתחמושת: הסרט עוקב אחר גלגוליו של המחדל המודיעיני שקדם לפריצת המלחמה, כך שכולו מתרחש במשרדי אמ"ן.
מורשת הקרב: מתברר שאפשר לביים יופי של סרט מלחמה גם אם כולו מתרחש בתוך משרדים צבאיים אפרוריים, ואם אתם מחפשים דרך מרתקת ופוערת עיניים להשלמת פרטי המחדל המודיעיני של מלחמת יום כיפור, אל תפספסו את הסרט המצוין הזה. כאמור, קרבות בין טנקים לא תמצאו כאן, אך מלחמות האגו בין הקצינים הבכירים והשעון המתקתק המרחף מעל ראשי כולם משמשים תחליף לא פחות מסמר שיער. נתן דטנר בתפקיד האלוף אלי זעירא ויורם חטב כקצין שניסה להתריע ללא הועיל (דמות בדיונית שלמעשה מבוססת על קומץ האנשים ההיסטוריים שניסו להתריע), מובילים את צוות השחקנים המשובח שכולל גם את אסי דיין בתפקיד אביו, שר הביטחון. אגב, מומלץ לצפות בסרט ומיד להמשיך ל"גולדה" שמתחיל בדיוק בנקודה שבה שתיקת הצופרים מסתיים.
המזח (2023)
המערכה: העלילה, המבוססת של ספרו של נחום ורבין "האופציה של הדוקטור", מתארת את המאורעות האמיתיים שהתרחשו במלחמה במוצב "המזח", האחרון והמבודד ביותר בשרשרת המוצבים על גדות תעלת סואץ. לאחר מתקפת הפתע המצרית, 42 הלוחמים בפיקודו של הסגן הצעיר שלמה ארדינסט (דניאל גד) מוצאים עצמם מנותקים ונאלצים לשרוד. כשמניין הפצועים וההרוגים עולה והאספקה הרפואית הולכת ומידלדלת, מציע הרופא המילואימניק ד"ר נחום ורבין (מיכאל אלוני) רעיון מסוכן – כניעה.
חיסכון בתחמושת: עלילה שמתכנסת כולה ללוקיישן אחד קטן – המוצב שבמרכז הסיפור.
מורשת הקרב: דווקא הלוקיישן המצומצם הוא זה שמאפשר לבמאי ליאור חפץ לא להתפזר עם התקציב המוגבל שלו ולמקסם כל כדור שנורה וכל שוט של טנק בתנועה. התוצאה היא סוג של הוליווד לעניים, ואם זה לא ברור אז לגמרי מדובר פה במחמאה – עם סדרה של קרבות מצומצמים שכל אחד מהם מצליח להיות מותח וגורלי, פירוטכניקה משכנעת של יריות ופיצוצים ואפילו קומץ אפקטים דיגיטליים שמשלבים במערכה כמה מטוסי קרב וטנקים. אִרזו את כל זה בתוך אווירת מתח קלסטרופובית שהולכת ומתעבה, והרי לכם סרט מלחמה משכנע. גם הדרמה, שמעמתת את אתוס ערך החיים עם אתוס "מצדה" של הקרבה למען האידיאל, מרתקת, ביקורתית ומעוררת מחשבה. עם זאת, היות שזהו בסופו של דבר סיפור אמיתי על מקרה הכניעה היחידי של צה"ל, קשה לברוח מתחושת האנטי קליימקס שמלווה את המערכה האחרונה, שפועלת נגד הצורך הטבעי שלנו בפינאלה הירואי קלאסי. ב־9 באוקטובר ישודר "המזח" בכאן 11 כסדרה בת חמישה פרקים.
