הקלישאה אומרת שאחרי חופשה עם ילדים צריך חופשה. קלישאה אחרת אומרת שזה שקוראים למשהו קלישאה ממש לא אומר שהיא לא אמת. נסענו לקלישאה באירופה הלא קלאסית; אם להיות ספציפי, בהונגריה, בבודפשט, במלון אקווה־וורלד, שזה סוג של מימדיון עם מלון מסביבו. אז הנה כמה הערות על הונגריה, פארקי מים וחופשות עם ילדים.
> אין דבר כזה חופשה עם ילדים. זה אוקסימורון, לפחות עד שהם מתביישים בך ואומרים לך כל הזמן "אבא, נו, לך כבר". לשמחתי הילדים שלי עדיין שמחים להיות בסביבתי, מה שאומר שביום חול רגיל עם רדיו ופטריוטים אני זוכה לנוח יותר. מה שכן, אם כבר לתזז את עצמך לדעת – אז שזה יהיה במקום עם מגלשות מים שגורמות לך ולילד שלך לצרוח.
> בתור לאחת המגלשות התפעלתי לרגע מאיך שהדברים עובדים אחרת באירופה. כולם עמדו בתור, בלי לדחוף, בלי לעקוף, בלי לצעוק, בלי לקלל. התור היה קצת ארוך אבל אף אחד לא מיהר. התפעלתי יחד עם ישראלי חביב שעמד לפניי ואמר שבארץ זה בחיים לא היה נראה ככה. לפתע גם הזוג שעמד מאחוריי הצטרף להתפעלות בעברית, ושתי הנערות מאחוריהן התפעלו גם הן ואמרו שבלונה פארק בתל־אביב זה סיוט, ורק השוודי שעמד ראשון בתור לא הבין מה זו השפה המוזרה הזאת. ככה חשבתי, לפחות, עד שהבנתי שהוא לא שוודי, הוא גולן מפתח־תקווה. בקיצור, תור שלם שמתנהג למופת מתפעל בעברית איך הדברים נראים אחרת באירופה.
> הונגרית היא שפה שנשמעת כאילו מדברים אותה בהילוך איטי. הכול מוארך עם מנגינה נחמדה ומלא "טרם" – לא המרפאה, המילה "טרם" בכל מקום. אבל לא יעזור כלום, בכל פעם שאשמע הונגרית אזכר במערכון האלמותי מ"כבלים" הבלתי נשכח של מוני מושונוב, צבי שיסל ואריק איינשטיין המופלא. לא מומלץ להסתובב במקומות ולמלמל "אנא קורבה? איגאן".
> אחת הבעיות המרכזיות בחופשה באירופה היא שכולם בזים שם לאנגלית. בערוצי הטלוויזיה לא מאמינים בשימור שפת המקור ובהדבקת כתוביות תרגום, אלא מדובבים את הכול להונגרית. אז אחרי פרק של "חברים" בהונגרית, הסרט השני של "הארי פוטר" בהונגרית וקומדיה רומנטית עם אדם סנדלר בהונגרית, החלטתי לעבור לערוץ ההיסטוריה ונפלתי על עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי. נחשו מה, דווקא את הסדרה הזאת השאירו באנגלית. אגב, ד"ר זמרי תהתה אם אני באמת מתכוון לראות סדרה על הנאצים במהלך החופשה. לדעתי, אם לא כאן אז איפה?
> ולפני שאתם שופטים אותי על השחתת זמן חופשה מול מסך הטלוויזיה, נא לחזור לשורת הפתיחה של הטור.
> גולאש זה החיים. באמת, מרק שמנצח כל ארוחה. כן הייתי מצפה מעם שאחראי ללא מעט עוולות נגד העם היהודי להזהיר שהצלוחית הקטנה עם הרוטב האדום, ששפכתי את כולה לתוך המרק, עלולה לפתוח עליי את אש הגיהינום.
> לא תשכנעו אותי אחרת, אין חוויה מספקת יותר מחופשה במקום שהמטבע המקומי שלו חלש בהרבה מהשקל. אחרי הצבא נסענו למזרח וכשהגענו ללאוס המרנו מאה דולר רק בשביל התמונה במיטה מלאה בגזיליון שטרות לאואים, או איך שלא אומרים את זה. צעד לא ממש חכם, אגב, כי לא כל כך רצו להמיר את השטרות בחזרה. נאלצנו לקנות הרבה אוכל, שתייה ואת עיר הבירה. בקיצור, לנסוע לאירופה על תרבותה והפוזה שלה ולגלות שעשרה שקלים שווים אלף פורינט – זה מיד הופך את החופשה למהנה הרבה יותר. רק החשבונאות של המרת המטבע וההתפעלות מכך שהכול קצת יותר זול מאצלנו שוות איזה עשרת אלפים פורינט. עדיף להמיר אלף פעם את השקל למטבע חלש, מאשר לנסוע ללונדון המפונפנת ולראות את השקל שלי נבלע בבושה בתוך רבע לירה שטרלינג.
> וכנהוג בחופשות באירופה, נחזור לנאצים. המלצה: כשאתם פוסעים לאורכו של נהר הדנובה היפהפה, נסו להשאיר את אנדרטת הנעליים המפורסמת לסוף. אין דרך ליהנות אחרי זה מהנוף בלי לדמיין בראש אנשים שזהו המראה האחרון שהם ראו. אני אולי רדוף, אבל נראה לי טבעי להרגיש רדוף במקום שבו רדפו מיליוני אנשים כמוני.
> ניסיתי להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לטור הזה. אבל בכל זאת, הערה אחת קטנה. אין לי שום מושג אם נשיא הונגריה ויקטור אורבן הוא באמת דיקטטור נורא כמו שכולם אומרים, אבל המחאה בישראל וגרורותיה הבי־די־אסניקיות במהלך ביקור נתניהו בעצרת האו"ם גורמות לי לחשוד בכל מה שאני שומע לגבי אורבן מאותם אנשים ממש. אבל אני חייב לומר שאם הונגריה כזו דיקטטורה נוראית, להמוני התיירים מישראל ומכל ארצות העולם הנאור יש דרך מאוד מוזרה להראות את זה. העיר מוצפת תיירים. כנראה מחירים זולים ואחלה שופינג מנצחים את ערכי הד־מו־קרט־יה.
> בשיחה עם נהג המונית ההונגרי ג'ו (במקור קוראים לו אטילה אבל לישראלים הוא אומר ג'ו), הוא סיפר לי שיש כמה מלונות בבודפשט שהיו נסגרים בלי הישראלים. "יש לכם יותר מדי חגים", הוא אמר, וד"ר זמרי הסבירה לו שכמות החגים היא ביחס ישיר למספר הפעמים שניסו להרוג אותנו. הוא אמר שלהם יש פחות, אז רציתי להגיד לו שאולי זה כי הם היו אלה שלא הצליחו להרוג אותנו. אבל ויתרתי, כי חיבבתי את ג'ו. למרות שבמובן הזה הוא קצת יותר אטילה.
> נחזור למגלשות לרגע. עצה קטנה: אם אתם עולים למגלשה הכי מהירה ומפחידה, תבדקו שבגד הים קשור טוב. לא ארחיב.
> לסיכום, אחלה הונגריה, כיף גדול בפחות כסף, מומלץ בחום. כשעלינו למטוס בדרך חזור גילינו שכולו מלא בברסלברים שחזרו מאומן, אנשים מגניבים עם אור בעיניים וכלי נגינה בתא המטען. אני חזרתי מחופשה בליווי שלושה ילדים; הם נסעו ברכבות 16 שעות, חיכו בגבול יומיים, לא ישנו שבוע מרוב תפילות וריקודים. אף אחד מהם לא נרדם במטוס מהר יותר ממני.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
