המראות המקוממים של קבוצת מפגינים גדולה רודפת בחוצות תל־אביב אחר מנכ"ל עמותת "ראש יהודי" ישראל זעירא, אינם מייצגים את כל אנשי המחאה. חלק הארי של הרבבות הגודשים מדי שבוע את קפלן ואת שאר מוקדי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, בהתמדה ובנחישות, מקפידים לנהל את המאבק כראוי. אך אי אפשר לעצום עיניים נוכח הגל העכור שמתפתח לא בשולי המחאה אלא בלב ליבה, בקרב הגרעין הקשה של המוחים, או לפחות חלקו.
הגרעין הקשה הזה הופך את עצם המאבק, את הפגיעה בכל מי שחזונו לעתידה של מדינת ישראל שונה משלו, לדרך חיים. הרפורמה כבר מזמן איננה העניין בקרב הקבוצה הזו, ואפילו לא הפלת ממשלת נתניהו. מדובר במי שמעוניינים להשליט בכוח הזרוע, במאבק אלים ותוך שימוש במנופי כוח לא דמוקרטיים, את אורח חייהם ואת תפיסת עולמם על כל אזרחי מדינת ישראל. ואם כל זה נשמע לכם מוגזם, אתם מוזמנים לשאול את עצמכם שאלה פשוטה: מה בין ישראל זעירא ליעדיה המקוריים של המחאה? האם הוא חבר כנסת מהקואליציה? האם הוא אחד האידיאולוגים של הרפורמה המשפטית? האם יש לו השפעה ממשית על השאלה אם הקואליציה הנוכחית תמשיך בדרכה או תשנה כיוון? התשובה לכל השאלות הללו שלילית. זעירא מנהל עמותה שעוסקת בהנחלת זהות יהודית בגרסתה האורתודוקסית למי שמעוניין בכך, ללא כפייה. אך עבור קבוצת המוחים שדלקה אחריו ברחוב, המאבק הפך מזמן מסוגיה פוליטית למלחמת תרבות, לאורך כל החזית, ובלי להבחין בין סוגי היעדים.
מעבר להרחבת זירת המאבק, הגל העכור מתאפיין גם ברטוריקה מלחמתית, שמנסה לשוות למאבק אופי צבאי למחצה. דוגמה בולטת לכך ניתנה השבוע בציוץ בחשבון הטוויטר של "אחים לנשק", מקבוצות המוחים המיליטנטיות ביותר. "כשאתם מתקיפים את אחים לנשק", נכתב שם, "אתם מתקיפים את חיילי המילואים של מדינת ישראל, אתם תוקפים את צה"ל ואתם פוגעים בביטחון. מה אתם חושבים? שתמשיכו להשמיץ אותנו ואנחנו נתקפל? הדרך היחידה לעצור אותנו היא לעצור את ההפיכה המשטרית. ההחלטה בידי ראש הממשלה בפועל לוין וראש הממשלה בתואר נתניהו". הציוץ הזה הוא ניסוח תמציתי של רוח הקבוצה: רטוריקה מוקצנת, זיהוי מופרך בין צבא המילואים ובין המחאה, ואיום לא מרומז להמשיך לפגוע בביטחון המדינה עד שהרפורמה תיעצר.
רוב המוחים, ובוודאי רוב הציבור הישראלי, לא נמצאים שם. אך העובדה שעם חברי הקבוצה הזו, המקצינה והולכת, נמנים רבים ממנהיגי המחאה, לא מאפשרת להתייחס לתופעות הללו כאל קוריוז. זעירא יתאושש מהמתקפה עליו. מי שבאמת מבועתים מהגל העכור המאיים לשטוף אותם הם דווקא מנהיגי האופוזיציה. גם פוליטיקאים כמו בני גנץ ויאיר לפיד, שמבינים היטב את גודל הנזק שנגרם למדינת ישראל מהתמשכות תקופת חוסר היציבות, אינם מוכנים לנקוף אצבע לצורך הגעה להסכמה מחשש שיבולע להם. מחנה שלם שבוי בידי קבוצה קטנה וקיצונית שהפכה לנותנת הטון, ואף לא בוחלת בפגיעה בביטחון המדינה או במרקם החברתי העדין שבין הקבוצות באוכלוסייה.
