למגמת ההקצנה של "אחים לנשק" הצטרפו לאחרונה גם עיריית תל־אביב והעומד בראשה, רון חולדאי, שהחליטו לאסור על הצבת מחיצות בתפילות כל נדרי ונעילה בכיכר דיזינגוף, שהפכו למסורת. העובדה שכבר שלוש שנים נערכות התפילות הציבוריות במקום עם מחיצה, וגם בתפילות מוסלמיות הנערכות בשנים האחרונות בגן צ'רלס קלור בעיר מוצבת בקביעות מחיצה דומה, לא הפריעה לעירייה לטעון בבית המשפט שמדובר ב"מכשול" בשטח ציבורי. לא צריך להיות חשדן במיוחד כדי להבין שמה שבאמת מפריע לעירייה אינו החופש של כל אזרחי העיר לעשות שימוש ברחוב כחפצם, אלא החשש להצטייר כמי שמשתפים פעולה עם עצם קיומה של התפילה. המחיצה היא רק תירוץ.
מניעת התפילה לא תפגע בתושבים הדתיים של העיר, ואף לא בתושבים המסורתיים שנוהגים לפקוד את בתי הכנסת באופן קבוע. אלו גם אלו כבר דאגו לעצמם מזמן למקום תפילה מסודר לימים הנוראים ולשאר שבתות השנה. מי שכן ייפגעו מהחלטת העירייה הם תושבים רבים, אלפים אם לשפוט על פי ניסיון השנה שעברה, שמעוניינים להתפלל פעמיים בשנה ברוח מסורת ישראל, ובית הכנסת הוא טריטוריה זרה להם. הם הנפגעים האמיתיים מההחלטה הגחמנית, שנועדה לחנך אותם, ולא את זעירא וחבריו, מארגני התפילה.
העיר הליברלית ביותר במדינת ישראל, מעוז ה"חיה ותן לחיות", שבה גם חזון "מדינת כל אזרחיה" אינו מילה גסה, מסרבת להיות עירם של כל תושביה. בשם גרסה קיצונית במיוחד של העיקרון "אם זה נפרד זה לא שווה", מבקשת עיריית תל־אביב להפוך את העיר למקדש של חילוניות קיצונית שאסור באיסור חמור לחללו. משהו רע עובר על תל־אביב. העיר שהניפה במשך שנים את דגל הסובלנות וההכלה, לא כסיסמה אלא באמת, כדרך חיים, הופכת למעוז של פנאטיות חילונית חשוכה. אם תושבי העיר לא יתעשתו, ויניחו למיעוט קטן וקיצוני להכתיב את אורחות חייהם, הם יגלו מהר מאוד שכפייה חילונית עלולה להיות קיצונית ופוגענית לא פחות מכפייה דתית.
