אני חי ופועל בתל־אביב רוב חיי הבוגרים. אני דתי, ציוני וליברלי – בלי להתנצל ובלי רגשי נחיתות. זכינו להשתתף בהקמת בית ספר, קהילה דתית, מכינה, בתי מדרש ובעיקר להיות שותפים לחיים התל־אביביים. לא באנו להאיר את העיר ולא להתנחל בלבבות, באנו להיות חלק. מאז בואי לעיר הושפעתי והשפעתי, אך כעת אני חש שהעיר משתנה לנו.
אני מתנגד מאוד לממשלה הנוכחית, וחושש שהמשך כהונתה מסכן את קיום מדינת ישראל. הממשלה מרובת השרים ומעוטת יכולת הביצוע מתנהלת בכאוס פנימי ובהיעדר מקצועיות. ראש הממשלה הבטיח שהממשלה תעסוק בהורדת יוקר המחיה, בבלימת הגרעין האיראני, בחיזוק המשילות והביטחון ובטיפול במשבר הדיור. בפועל אנו עדים לעלייה ביוקר המחיה, לקריסה במספר התחלות הבנייה ולמשבר נדל"ני הממתין לנו, לאובדן המשילות בנגב ובגליל ולמספר שיא של נרצחים בחברה הערבית, וחוששני שבמקום בלימת גרעין איראני אנו מקבלים הכרה בגרעין סעודי.
על אובדן הביטחון האישי ביו"ש ובכלל יעיד הזינוק במספר הנרצחים. על המצב בכבישים אין צורך להרחיב. 35 מנכ"לים מונו למשרדי הממשלה, בהם אישה אחת בלבד; מתוכם ארבעה כבר הספיקו לסיים את תפקידם. זוהי ממשלה שמנציחה את הוויתור על לימודי ליבה בחינוך החרדי ומגדילה את תשלומי ההעברה. וכל זה עוד לפני שדיברנו על הרפורמה המשפטית ועל אופן ניהולה. את תוצאות ההתנהלות אנו רואים במצב הלכידות הלאומי. מכל הסיבות הללו אני משתתף בעקביות בהפגנות נגד הממשלה, כחלק מתנועה של "דתיים ציונים דמוקרטים".
ואחרי שאמרתי את כל זה, אני חושב שההפגנות הגיעו למקום מסוכן ובוודאי לא ליברלי. אני מתנגד מאוד לרב יגאל לוינשטיין. באוזניי שמעתי שני אנשים השייכים לקהילה הלהט"בית, שאחד מהם הפסיק לקיים מצוות אחרי ששמע אותו, והאחר הגיע עד כדי מחשבות אובדניות בעקבות דבריו בנושא. מותר בהחלט להפגין מול המקום שהרב לוינשטיין נואם בו, אבל אסור בתכלית לסתום את פיו ובוודאי לפגוע בו פיזית או לאיים עליו. מותר לו להשמיע את דבריו; מותר לו לחשוב אחרת ולהשמיע את תורתו בתל־אביב ובכל מקום, כי ליברליזם פירושו הנכונות שיישמעו גם דעות אחרות בעיר שלך.
מרגע שהשמעתי את דעתי זו ברשתות, אני נמצא תחת מתקפה. שואלים אותי אם הרב היה מוכן לתת למישהו מבית מדרש אחר לדבר עם התלמידים שלו; האם היה מוכן לתת לנשים תלמידות חכמים או אפילו לרבני הקיבוץ הדתי ורבני ישיבת הר עציון לדבר בבית מדרשו. ואם לא, אז מדוע אנחנו צריכים לאפשר לו לדבר בתל־אביב?
אחרים אומרים לי שאנחנו במלחמה על הבית התל־אביבי שלנו. זה הזמן להילחם, לא לדבר. חבר קרוב כתב לי: אנחנו כבר לא אחים שלהם. הם לוקחים לנו את הכסף, מתערבים לנו בתוכניות הלימודים, פוגעים בזכותנו לנסוע בשבת, רומסים כל זכות ליברלית שלנו. אסור לתת להם להיכנס לכאן עכשיו.
ועצוב מכול – יותר ויותר אנשים טובים חולמים על פיצול יהודה וישראל. הנח להם לבני יהודה, שימשיכו לחיות כרצונם בהריהם. ייקחו עמם את החרדים ואת המתנחלים ויעזבו אותנו בשקט. קולות מסוג זה, שנשמעו בעבר בשקט, נאמרים היום בגלוי וזוכים לתמיכה גדולה בתל־אביב.
התשובה לקולות הללו היא אחת: מי שסוגר את ביתו או את בית מדרשו, עושה זאת פעמים רבות כי הוא חושש מאמת אחרת, מפחד פחד מוות שתלמידיו יראו עולם מורכב יותר. אני רוצה להציג עולם מורכב. אני רוצה לאתגר את עצמי ואת קהילתי ואת עירי.
סתימת פיות היא תהליך מסוכן ומורכב. זה מתחיל בלסתום פה אחד וממשיך בסתימת פיות כללית. אנו בתהליך הידרדרות קשה של השיח הפנימי במדינת ישראל. ולצערי, חרדים מתגלים בכל המחנות. אני מוכן לשלם מחיר יקר כדי לשמור על חופש ביטוי ולהימנע מפגיעה באדם. כל אדם, כל השנה, ולא רק בערב יום כיפור.
האוויר מלא אדי דלק. די בגפרור אחד כדי להצית את היער כולו. עלינו להיזהר.
אביעד פרידמן הוא איש עסקים ויזם חברתי, לשעבר מנכ"ל משרד השיכון ויו"ר החברה למתנ"סים
