החודש ציינו בחגיגיות שלוש שנים לחתימה ההיסטורית על "הסכמי אברהם" – הסכמים לנרמול היחסים בין ישראל לבין שורת מדינות ערביות, ביניהן איחוד האמירויות.
זכיתי להוביל את התפילות בבית הכנסת "משה בן מימון" באבו דאבי – בירת איחוד האמירויות – בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. בעת שקראנו בספר התורה, אשר הוקדש על ידי הקהילה היהודית לנשיא איחוד האמירויות, הרגשתי שמעגל ארוך בשנים נסגר. קול השופר בבית הכנסת, בעודו מלא במתפללים יהודים, מעיד כאלף מונים על הבסיס והחזון בהסכמי אברהם – חיזוק המורשת המשותפת של היהדות והאסלאם בחיינו היום.
הבחירה במורשת הדתית המשותפת בשמם של ההסכמים וכמובן באב המשותף – אברהם – מהווה פרק נוסף ביחסים ההיסטוריים בין היהדות והאסלאם. אכן, היחסים בין הדתות בדורות האחרונים היו מורכבים וקשים. אירועי הקמת מדינת ישראל והחרפת הסכסוך הערבי-ישראלי, בשילוב עזיבתם של רוב יהודי מדינות ערב לישראל, קיבעו תפיסה שהסכסוך איננו רק טריטוריאלי, אלא גם בעל מאפיינים דתיים. אמנם, רבים יסכימו שהדתות אינן מקור הסכסוך, ורבים אף יטענו שאסור לנו לערב היבטים דתיים בסכסוך המלווה את חיינו זה עשרות שנים. אך כפי שאנו חווים שוב ושוב, כבר שנים רבות, נקודות הקיצון של הסכסוך הן דווקא באותם מוקדים דתיים – הר הבית, חברון ועוד. היבטי הזהות, ובהם גם הזהות הדתית החזקה בשני הצדדים, מתנגשים זה בזה, ועלולים לדרדר אותנו לתוהו ובוהו.
כתוצאה משילוב הגורמים הללו, בקרב רבים בעולם המוסלמי בכלל ובמדינות ערב בפרט, התפתחו והתקבעו תפיסות שליליות מאוד על ישראל וכתוצאה מכך, במקרים רבים, גם כנגד היהדות והיהודים בכלל. במובנים רבים, זוהי תמונת ראי של התפיסה הרווחת בקרב יהודים, בוודאי בישראל, אך גם במדינות אחרות, כנגד מוסלמים ואף כנגד דת האסלאם עצמה.
אולם, בבואנו לבחון את היחסים, עלינו להתבונן גם אל העבר, אשר הוכיח לנו שדווקא במדינות המוסלמיות, היחס ליהודים היה טוב מבכל מקום אחר. והנה היום, שלוש שנים, מאז שנחתמו ההסכמים, אנו יכולים להתבונן על המציאות הנוכחית והעתידית בתקווה. ישראלים רבים כבר ביקרו במדינות המפרץ, נהנו מקניוני דובאי, ממלונות הפאר ומהחופים היפהפיים. לצד החוויה התיירותית, הם גם זכו למפגש ישיר עם התרבות המוסלמית ועם מאמינים מוסלמים. הקשר הישיר בין ישראלים-יהודים למוסלמים, אשר גם לאלה וגם לאלה זו אולי חווית המפגש הראשונה, עשוי להוות את תחילתו של פרק אחר ביחסים בין הדתות.
כמי שפועל שנים רבות לקידום דיאלוג בין דתי, ולחיזוק הסובלנות בין מאמינים בני הדתות השונות, אני חש ברגעים אלה את משק כנפי ההיסטוריה. כמובן, אתגרים וקשיים רבים עוד לפנינו. הסכסוך המקומי בין הישראלים לפלסטינים נותר באיבו והמציאות המדממת ממשיכה ללוות אותנו. בקרב הציבור הפלסטיני הסכמי אברהם נתפסו כמכשול לשלום, כמעשה בגידה במאבקם לעצמאות, וכמתן לגיטימציה להמשך השליטה הישראלית על הגדה המערבית ומזרח ירושלים.
כאשר התפללתי בבית הכנסת, לצד ישראלים ויהודים ממדינות שונות בעולם, חשנו את הזכות לקחת חלק במציאות של תקווה. הדיווחים בימים האחרונים על רוחות השלום המנשבות בין ישראל לסעודיה, בתיווכה של ידידתנו הגדולה ארצות הברית, עשויים להוות את תחילתו של עידן חדש ביחסים בין הדתות.
אמן כן יהי רצון.
