בכל חגי תשרי חוזרת בקשה אחת – תפילה על הגשמים והמים

מֵי רֶפֶשׁ מֵי חַטָּאת וּמֵי חוֹפִים / מֵי חֹשֶׁךְ מֵי יְאוֹר וּמֵי גֵּבִים / וּמַר מִתְקָם שֶׁל מַיִם הַגְּנוּבִים / מֵי אֶשֶׁד מֵי מוֹרַד מִן הֶהָרִים. (נתן יונתן, מילים על מים, שירים על ספר הישר, עמ' 28)

תכנים רבים לחג הסוכות, חג שבו היציאה מיום הדין לשמחה מלווה במצוות מעשיות רבות – סוכה, לולב, הקפות ושמחה. מעל כולם מרחפת קביעתה של המשנה:

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן: בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן… וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם (משנה ראש השנה א, ב).

וכבר שאל רבנו ניסים גירונדי (הר"ן), ממפרשי התלמוד, כיצד בחג נידונים על המים, אם כבר בראש השנה אמרנו "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים".

התלמוד הציע תשובה לשאלה זו:

הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים – דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים. ואדם? נידון בראש השנה, וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים (בבלי ראש השנה טז, א).

הגזירה משתנה

אם נביט בעיניים פקוחות נבחין שבכל חג מחגי תשרי עוסקים בתפילה על עתידם של הגשמים והמים.

במקרא מתוארת ארץ ישראל כ"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, יב). הקב"ה דורש את הארץ "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם" מראשית השנה, וביום ראשית השנה נשפטים כל יצורי עולם או כל באי עולם, כאמור בתפילה "וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת".

התלמוד מציין את הגזירות על הגשמים בראש השנה:

"עיני ה' אלוהיך בה" – עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים. לסוף חזרו בהן. להוסיף עליהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובין. לסוף חזרו בהן. לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן לטובה (בבלי ראש השנה יז, ב).

הא למדנו שכבר בראש השנה נידונים על המים.

ולא רק בראש השנה, גם ביום הכיפורים נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ובצאתו נושא תפילה קצרה: "יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. ולא היה מאריך בתפלתו, שלא להבעית את ישראל" (משנה יומא ה, א). התלמוד מפרט את תוכן התפילה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתהא שנה זו אם שחונה תהא גשומה" (בבלי יומא נג, ב).

גרסה נוספת מופיעה בתלמוד הירושלמי:

יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע… שנת גשומה ושחונה וטלולה… ואל תפנה לתפילת יוצאי דרכים… ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן" (ירושלמי יומא ה, ב).

הדיוק בירושלמי קשור למאפיינים השונים של הגיאוגרפיה הארץ־ישראלית. אזורי אקלים שונים זקוקים למשקעים שונים, ולכן "גשומה, שחונה וטלולה". וכמה אקטואלי בשבועות האחרונים להתפלל "שלא יעשו בתיהן קבריהן", מהצפות או מקריסת בתי לבני בוץ המאפיינים את השרון. הא למדנו שגם ביום כיפור תפילת הגשם משמעותית, ואפילו במקום הקדוש ביותר.

ניסוך המים

וכמובן בחג הסוכות. לא רק מהמשנה למדים זאת, אלא אפילו בתיאור תפילתו של שלמה המלך:

וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי… בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה (מלכים־א ח).

אמנם בפסוקי התורה אין אזכור לנושא המים, אך רבי עקיבא למד זאת דרך הדרש:

ומפני מה אמרה תורה נַסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה (בבלי ראש השנה טז, א).

מה למדנו? שבכל חג מחגי תשרי עוסקים במים. ברובד הפשוט העיסוק במים, מרכיב עמוק בזהותה של ארץ ישראל, קשור למיקומה הגיאוגרפי על סף המדבר. ברובד העמוק יותר ניתן לראות את המדרג. בראש השנה – העולם נידון על המים, ביום כיפור – עם ישראל נידון במים, ובסוכות החקלאות נידונה במים.

"אמר ר' שמעון בן יוחאי: שלושה דברים שקולין זה כזה, ואלו הן ארץ ואדם ומטר. אמר ר' לוי בר חייא, ושלשתן מג' אותיות. ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניהם אין אדם" (בראשית רבה יג, ג). והשפת אמת כתב: "וניסוך המים, כי בני ישראל צריכים לבקש שיתפשט מלכותו יתברך על כל הבריאה" (סוכות תרל"ד). וכך סיים נתן יונתן את שירו: "מֵי נֶצַח שֶׁאוֹסְפִים אֶת כָּל הַחַי".