המכון למחקרי ביטחון לאומי מגיש היום (ד') המלצה מיוחדת לדרג המדיני ולמערכת הביטחון – לחתור לכינון חוזה הגנה עם ארצות הברית, מוגבל לאיומים קיצוניים וקיומיים ומתוחם למזרח התיכון. ההמלצה מוגשת נוכח הנסיבות האסטרטגיות המשתנות והאיומים על עתיד היחסים ולקראת הנורמליזציה המסתמנת עם סעודיה. "על ישראל לחתור לכינון חוזה הגנה עם ארצות הברית כחלק מגיבוש אסטרטגיה סדורה מול אתגרי העתיד, בעיקר איראן גרעינית והתגרענות אזורית רב-צדדית" נכתב בהמלצה.
בעת האחרונה מתחזקים הדיווחים על אודות התקדמות לקראת נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל, וזאת כחלק מהסכמים רחבים יותר בין ערב הסעודית לארצות הברית. בשיחות בין מדינות אלה אף עולה אפשרות לכינון חוזה הגנה ביניהן, כמענה לדרישותיה של ערב הסעודית. דיון זה העלה מחדש את האפשרות לחוזה הגנה בין ארצות הברית לישראל, בהנחה שארצות הברית תתקשה להעניק ערובה ביטחונית לערב הסעודית בלבד.
"חוזה הגנה בין שתי מדינות או יותר מביא לידי ביטוי מחויבות הדדית לביטחונן" נכתב בהמלצה של המכון. "יפן, דרום-קוריאה, אוסטרליה, ניו-זילנד, הפיליפינים ו-31חברות נאט"ו חתומות על חוזי הגנה עם ארצות הברית, הגם שקיימת שונות ניכרת בין נוסחי החוזים השונים. החוזה הבילטרלי האחרון שחתמה ארצות הברית (בשונה מהתרחבות ברית נאט"ו) הייתה עם יפן ב-1960, ומאז נמנעת ארצות הברית מליטול על עצמה מחויבות אסטרטגית עליונה זו ומסתפקת במתן ערבויות ביטחוניות מוגבלות יותר שלא במסגרת חוזית".
ראש הממשלה בן־גוריון שאף לחוזה הגנה עם ארצות הברית עוד בשנות ה-50'. מאז שקלו זאת ראשי הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק, כתמורה ביטחונית ופוליטית שתכליתה לפצות את ישראל על הוויתורים הכרוכים בהסדרים עם סוריה ועם הפלסטינים וכדי לאזן את מחירם של ויתורים אלה בדעת הקהל הישראלית. גם ראש הממשלה נתניהו העלה את הרעיון בספטמבר 2019, במהלך קמפיין הבחירות לכנסת ה-22. ואולם, מערכת הביטחון מסתייגת מסורתית מחוזה הגנה משיקולים שונים.
על בסיס ההמלצה, המכון מציג את המשמעויות של כינון ברית הגנה כזו וכותב "חוזה הגנה בין ישראל לארצות הברית יהיה הביטוי האולטימטיבי "ליחסים המיוחדים" ביניהן, יקבּע אותם רשמית כחלק מהמדיניות הלאומית של שתי המדינות ויתרה מכך, יבצר את היחסים לטווח הארוך. ובנוסף, חוזה הגנה עם ארצות הברית יחזק את ההרתעה של ישראל מול יריבותיה ויקבּע בתודעתן את המחויבות האמריקאית ארוכת-הטווח לביטחונה של ישראל, העשויה להזדקק לגיבוי אמריקאי במקרה שאיראן תתגרען וביתר שאת אם יתהווה מזרח תיכון מרובה שחקנים גרעיניים".
לצד זאת, המכון מנמק למה ההתנגדויות להסכם אינן רלוונטית: "ההתנגדות לחוזה הגנה עם ארה"ב נשענת בראש ובראשונה החשש שישראל לאבד את חופש הפעולה שלה ולהידרש להדדיות, היינו לסייע בהגנה לעל ארצות הברית ברחבי העולם ולתמיכה במדיניותה הגלובלית. אולם בפועל, שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית כה עמוק ממילא, עד כי ישראל כמעט אינה נוקטת פעולה צבאית או מדינית משמעותית בלי להיוועץ בארצות הברית ולמעשה לקבל את אישורה. כבר כיום נדרשת ישראל לתמוך במדיניותה הגלובלית של ארצות הברית כבעלת ברית רשמית הקשורה בחוזה הגנה, תובטח גישתה של ישראל לאמל"ח אמריקאי מתקדם ולטכנולוגיות ייחודיות, שישמרו את היתרון הצבאי האיכותי שלה לטווח הארוך".
בשורה התחתונה, המכון למחקרי ביטחון לאומי מעריך כי הנורמליזציה עם ערב הסעודית, שמצידה דורשת חוזה הגנה עם ארצות הברית, יוצרת חלון הזדמנויות גם עבור ישראל. על ישראל לחתור לכינון חוזה הגנה עם ארצות הברית כחלק מגיבוש אסטרטגיה סדורה מול אתגרי העתיד, בעיקר איראן גרעינית והתגרענות אזורית רב-צדדית. חוזה הגנה יבצר לטווח הארוך את "היחסים המיוחדים" עם ארצות הברית, המהווים נדבך מרכזי במדיניות הביטחון הלאומי של ישראל.
כבר כיום מאיימות על עתיד היחסים ההשפעה השלילית המצטברת של מדיניות ישראל בנושא הפלסטיני ומגמות עומק דמוגרפיות-פוליטיות בארצות הברית. חוזה הגנה יקל על ישראל לבצר לאורך זמן את התמיכה הדו-מפלגתית ואת מחויבותם של ממשלים עתידיים לביטחון ישראל. בנסיבות האסטרטגיות המשתנות במהירות במזרח התיכון, על ישראל לנצל את חוזה ההגנה לקידום ארכיטקטורה אמריקנית-אזורית. בניית מערך אסטרטגי רב-צדדי יפיג את חששות בעלות הברית של ארצות הברית מצמצום המעורבות האמריקנית באזור.
ישראל איננה זקוקה לחוזה הגנה עם ארצות הברית להתמודדות עם איומים כגון הטרור, חיזבאללה וחמאס, וארצות הברית מצידה לא תרצה ליטול על עצמה מחויבות להתמודדות עמם. לכן, על מנת שישראל תשמר את חופש הפעולה שלה וכדי שלא תידרש להילחם במלחמותיה הגלובליות של ארצות הברית, יש להגביל את תכולת החוזה לאיומים קיומיים וקיצוניים, ורק לאזור המזרח התיכון, בדומה לחוזים של ארצות הברית.
