במהלך מסיבת עיתונאים בבית הלבן ביום שני, אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שלא תהיה לו כל בעיה להיפגש עם מקבילו האיראני ללא כל תנאי מוקדם. "אם הם רוצים להיפגש, אני אפגש… אני מוכן להיפגש עם כל אחד". האמירה באה יממה וחצי לפני שסנקציות אמריקניות חדשות יושתו על איראן, וכשבוע אחרי שטראמפ ורוחאני החליפו מסרים מאיימים בתקשורת וברשתות החברתיות, כאשר האמריקני איים שאיראן "תסבול מהשלכות שמעטים בעולם אי פעם חוו דומות להן".
כמה שעות אחרי שהנשיא אמר את דברו, מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפיאו ישב לריאיון טלוויזיוני, שם אמר שדווקא יש לממשל בוושינגטון תנאים ברורים לפני שתוכל להיות פגישה עם מנהיגי איראן, וביניהם הגעה להסכם גרעין חדש ומחמיר בהרבה, לאחר שארה"ב יצאה מההסכם הקודם לפני כשלושה חודשים. בדומה לסוגיות דיפלומטיות אחרות שאירעו בתקופת טראמפ, גם במקרה הנוכחי הנושא סוקר בתקשורת כעוד דוגמא לטבעו המשתנה של הנשיא, ולטענה שאין לממשלו אסטרטגית חוץ קוהרנטית.
בחינה של התנהלות טארמפ באירועים השונים, שבהם נטען כי הוא פועל ללא עקרונות מכוונים והשוואתם לסוגיה האיראנית, מציגה תבנית עבודה כמעט קבועה שעל פיה הוא פועל. תבנית אשר בדרך כלל מובילה לתוצאה המקורית אליה ביקש הנשיא להגיע, ואשר מבוססת קרוב לוודאי על ניסיונו הנרחב במגזר העסקי.
התקפה, בלבול, ריכוך
תחילה פותח טראמפ במסע התבטאויות חריפות נגד המטרה שסימן ובמקביל מאיים להטיל סנקציות או עונשים כלכליים שונים על המדינה או הארגון. דוגמא טובה לכך היא העיצומים שאיים הממשל להטיל על צפון קוריאה טרם מפגש בפסגה בסינגפור. "עלינו להטיל לחץ וסנקציות מקסימליים על קים ג'ונג און בכל מחיר", כתב הנשיא בטוויטר, חודשים ספורים לפני הנסיעה.
כך גם אירע בוועידת נאט"ו, שם תקף הנשיא מנהיגים של כמה מדינות, שלטענתו אינן משלמות מספיק על תקציב הביטחון שלהן. הוא הוסיף לכך איומים להסיר את תמיכתה של ארה"ב מהברית. "אנחנו אמורים להגן על גרמניה בזמן שהיא מקבלת את האנרגיה שלה מרוסיה…", אמר טראמפ, בהתייחסו לעסקת ענק לאספקת גז טבעי, שעליה חתמו מרקל ופוטין. "…אי אפשר להסביר את זה", הוסיף.
דוגמא נוספת שאירעה לאחרונה, הייתה סביב סוגית התעריפים שאותם איים הנשיא להטיל על מוצרים מהאיחוד האירופי, בטענה שישנו הסכם סחר "לא הוגן" בין ארה"ב לאירופים. "האם פשוט נמשיך לתת לחקלאים שלנו ולמדינתנו להפסיד? הפסדנו 817$ מיליארד בסחר שנה שעברה. בלי חולשה!", הבהיר טראמפ בנוקשות.
בשלושת המקרים הללו, ובנוספים שלא הוזכרו, ניתן לראות כיצד טראמפ מתבטא בחומרה ומטיל או מאיים להטיל עונשים כלכליים על יריביו. בכל המצבים הללו נתקל הנשיא בתגובה עיקשת מצד הארגון או מדינה עליהם איים. מן הצד השני, בכל אחד מהמקרים הייתה לאיומיו השפעה ברורה – הכלכלה הצפון קוריאנית נפגעה מהאיום להטלת סנקציות, בארגון נאט"ו נבהלו מאיום הפסקת המימון האמריקני, והשווקים באירופה חוו ירידות נוכח האפשרות שתיפתח מלחמת סחר מול הכלכלה הגדולה בעולם.
בשלב זה, כאשר נדמה שהדרך לעימות כבר נסללה ושאין כבר דרך חזרה, הנשיא האמריקני משיל את "מסכת הקשיחות" שעלתה על פניו ומביע נכונות לפגישה או משא ומתן, למרות הדברים הקשים שנאמרו. הצעד הזה מלווה בדרך כלל בהתבטאויות בעלות טון קשיח יותר מצד בכירים בממשל, שמעבירות תחושה של בלבול וחוסר-סנכרון בוושינגטון, אך זהו בלבול שגם מורגש מצד יריביו של טראמפ, וסביר להניח שמדובר גם כאן באסטרטגיה מכוונת.
כעת, כאשר המדינה או ארגון מולם טראמפ ניצב חשים את השפעות מעשיו\התבטאותיו מצד אחד, ושומעים את דבריו המרוככים מצד שני, הם נותרים בסוג של ברירת מחדל שבה נראה כי המהלך הטוב ביותר יהיה פגישה עם הנשיא, בתקווה למצוא דרך משותפת "לרדת מהעץ". אווירת הבלבול, המוניטין של טראמפ כבעל מזג אשר משתנה בתכיפות, והנזקים שהם כבר ספגו או עתידים לספוג, גורמים ליריבים של הנשיא להגיע לפגישה כאשר ידם על התחתונה והם כבר בצד החלש של המשא ומתן.
את תוצאות "דוקטרינת טראמפ" ניתן לראות בשטח. ביום האחרון של פסגת נאט"ו, הנשיא האמריקני קיבל התחייבויות מצד הארגון וכמה מדינות החברות בו להעלאת תרומתן הכספית. כשדיבר בסוף הפסגה, אמר כי הברית הצפון אטלנטית "חזקה יותר ממה שהייתה לפני יומיים" ו"יותר מלוכדת ומתואמת כרגע… אולי מאשר הייתה אי פעם".
כמה ימים לאחר שאיים בפתיחה במלחמת סחר מול אירופה, טראמפ ובכירים באיחוד הכריזו על ירידת המתחים ביניהם, והצדדים התחייבו לעבוד במשותף על מנת לשנות את הסכמי הסחר בין ארה"ב לאירופה – הסכמים שבעיני טראמפ היו לא הוגנים. בנוסף, הסכימו באיחוד לקנות פולי סויה מארה"ב, ניצחון גדול לנשיא, שחיפש יעד חדש לייצוא התוצר החקלאי לאחר שהשוק הסיני נסגר בפניו. "זהו יום גדול מאוד עבור סחר חופשי והוגן", אמר הנשיא בהצהרה משותפת עם מקבילו מהאיחוד, "עידן חדש".
עם זאת, בסוגית צפון קוריאה עדיין לא ניתן לדעת האם הנשיא השיג לחלוטין את מבוקשו. אמנם נערכה פגישה היסטורית עם קים ג'ונג און ונמסרה התחייבות לפירוק הנשק הגרעיני שברשות פיונגיאנג, אך על פי דיווחים אחרונים נראה שהדיקטטורה האסייתית איננה פועלת על פי המתווה שנקבע בסינגפור, ואף מייצרת נשקים חדשים, ולכן יש מקום להגיד ש"דוקטרינת טראמפ", אינה תמיד אפקטיבית, לפחות לא בטווח המידי.
הצעדים האחרונים של הממשל מול איראן זהים מאוד לצעדים מול אירופה ופיונגיאנג. תחילה תקף טראמפ את רוחאני בחריפות, איים בסנקציות ואף הטיל אותן. האיראנים, מצדם, הגיבו בהתבטאויות קשות משלהם, אך המצב הכלכלי במדינה הלך והחמיר ככל שהזמן חלף, למרות מאמצים איראניים לשיפור המצב.
לאור האמור לעיל, הצעדים האחרונים שבהם נקט הממשל האמריקני כלפי איראן נראים מובנים ואפילו מתבקשים. דבריו של טראמפ במסיבת העיתונאים נאמרו על מנת "להוריד את איראן מהעץ", בעוד דרישותיו של פומפיאו הפכו את עמדתה המדויקת של ארה"ב למעט מעורפלת, דבר שעשוי לסייע לאווירת חוסר הוודאות שבה מעוניין הנשיא. כעת נותר לראות האם גם הפעם יריבי טראמפ יסכימו למשא ומתן, או האם כל המהלכים הללו הם רק פרי מוחו של אדם בעל מזג הפכפך.
