עוצמת הפער בין גובה וקדושת יום הכיפורים לבין נמיכות ההתפרצות הגסה, שמדינת ישראל לא ראתה מעולם, גם לא תל אביב – זעקה לשמים.
היה ברור מראש, ולשמחתי כך אכן קרה, שתהיה התקוממות רבתי נגד החרפה האיומה. לא רק של ציבור מסורתי ודתי. זה מובן מאליו. אלא של שמאל יהודי, שקיבתו הרעיונית, שיכלה לשאת עד כה כל מסר מעוות, תקיא מקרבה בכוח מצב בלתי מתקבל זה של פגיעה בקודש הקודשים של החברה הישראלית, ההפוך מכל מהותו הבסיסית ביותר של כל יהודי באשר הוא.
יום הכיפורים הוא דוגמה לכך, שאין הבדל בין "יהודי" ל"ישראלי" – הכל עולה למגמה אחת, הכל שייך למהות המופלאה והנצחית שנקראת 'עם ישראל', כן גם בתל אביב, בדיוק כפי שתפס ר' ישראל זעירא הצעיר אז לפני 25 שנה כאשר הקים את 'ראש יהודי', מתוך התורה היסודית שלמד מרבותיו.
חציית הקו השחור וההתנפלות נגד תפילות יום הכיפורים (במספר מוקדים), הצטיירה כפוגרום לכל דבר, ובצדק. מי שאין לו שום אמת מידה לשום ערך יהודי ולו הבסיסי ביותר – לא עומד על סף תהום, אלא שקוע עמוק בתוכה.
שימו לב, המחאה הטהורה נגד אותם גסי רוח, באה בעוצמה על ידי אנשי שמאל יהודי פרטיים, שחלקם באו בעצמם להתפלל יום אחד בשנה. אין לי ספק שהקב"ה אסף את דמעותיהם שזלגו כנגד העוול, ואמר לפמליא של מעלה: "חזו בניי חביביי".
דווקא הפוליטיקאים בשמאל, שאני מאמין כי גם הם מוקירים את היום הקדוש, נגררו אחריהם, בשפה רפה ובאיחור ניכר, כל זאת מאימת הכנופיות. הם שבויים לחלוטין בידי קומץ כוחני אלים שלא יודע לקדש שום ערך במלחמתו עבור בג"ץ, אותו בג"ץ שנתן את חותמת הכשרות לחילול תפילת יום הכיפורים.
חובתנו, כדברי ישעיהו הנביא, כפולה. "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ".
במהות, תפקידנו כיהודים אותנטיים, שלא שוכחים את עצמם, לומר את האמת, להרים קול זעקה, קול תוכחה, קול שיטלטל את החברה הישראלית כולה לחשבון נפש עמוק, שיחזיר את הדרך בה צועדת המדינה שלנו, אל קו היושר, המוסר והשייכות של העם היהודי לדורותיו.
ובפועל, עלינו "לפתח חרצובות רשע ולהתיר אגודות מוטה", לקחת אחריות ולפרק את מוקדי הכוח של אותה רשעה שהתפתחה כאן, של מערכת משפט מקולקלת המתדלקת מערכות כוח פרועות הדורסות כל ריח יהדות.
כעת על הפרק, הבחירות לרשויות המקומיות. פוליטיקה ממנה הנפש אולי סולדת. אך אין ברירה אלא לשים לב גם למערכת זו, לשים לב למשל, גם לחלקה של עיריית תל אביב ועיריות אחרות בפשע זה כנגד היהדות, ובעוד עוולות נוספות למכביר, ולהניח את היד על מוקדי ההשפעה הללו, הנוגעים באופן ישיר כפי שנוכחנו לדעת – לליבת חיינו. כל תושב חייב לצאת ולהצביע למי שיאבק על הזהות היהודית, וכל בעל השפעה ונציג ציבור, חייב להכניס את ראשו ורובו למערכה זו, שהיא חשובה יותר מכל עשייה ציבורית אחרת.
הגענו לקצה, והנה המטוטלת החלה את התנועה חזרה. זה קרה דווקא ביום כיפור, ודווקא בתל אביב. היום הזה תיישר אורחותינו, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
