״נמאס לי כבר לגור בדירות שהן לא ה־בית שלי״, היא אמרה לי בקול כועס שמתאמץ להסתיר כאב, תוך שהיא מנסה להבריג מדף שהתפרק. ואני לא ידעתי אם להגיד לה שאני יודעת בדיוק איך היא מרגישה, או רק לחבק ולבקש עבורה שבקרוב זה ישתנה. ומכיוון שידעתי שהיא יודעת שאני יודעת בדיוק למה היא מתכוונת – בחרתי באופציה השנייה. זה לא שאין לה בית לגור בו, הוא אפילו יפה ונעים ולאחרונה היא גם החליפה חלק מהריהוט, אבל רווקוּת מתארכת מזמנת לעיתים לא מעט רגעים מורכבים וכואבים, ומחשבות על כל משמעויותיו של בית.
סוכות עכשיו, וכל הקטע של הקירות מבד והתקרה מענפי דקל הוא לנסות להפוך מקום ארעי לבית קבע לשבעה ימים. אבל מה קורה כשהימים האלו מתארכים לזמן שהוא אולי מוגבל אבל נטול דדליין? כמה המקום הזה הוא ממש הבית שלי? כמה הוא זמני? ואיך לא משתגעים באמצע של כל הדבר הזה? אם הבית הוא זמני אז בשביל מה בכלל לקנות ספה חדשה, ומצד שני, כל זמן שלא אהפוך אותו לבית אמשיך להרגיש כאילו הוא זמני.
מתקיים מחול עדין־עדין בין הרצון לקבל את המקום הנוכחי שלך, לאהוב אותו, להשקיע בו ולטפח אותו כדי שארגיש בת־בית ממש, ובין הרצון לשמור על הגמישות המחשבתית הנדרשת לשהייה בתוך הארעי והזמני, גמישות שמשמרת תקווה ופתיחות לשינוי שיכול להתרחש בכל רגע. לפעמים זה ריקוד קשה, ולא תמיד יודעים איך לאחוז בשני קצותיו.
יש לי חברה שהופכת כל מקום שהיא מגיעה אליו לבית, גם אם זו חופשה של 24 שעות, היא תפרוק ציוד ותתמקם כאילו היא שם מאז ומעולם. אני לעומת זאת, במשך חצי שנה בטיול בהודו הוצאתי את הבגדים מתוך המוצ׳ילה כאילו הייתה ארון קיר מעץ מלא. אלביס שר home is where the heart is, וזה גם כנראה די נכון, אבל הלב שלי מחולק בכל מיני מקומות: הוא באוכל של אמא ובסיפורים של אבא, הוא בחיוך של האחיינים ובאלבומי תמונות עם כאלה שנשארו רק בתמונות, הוא במוזיקה, ביצירה, בחברות טובה ובשיר מתוק שכתב לי פעם מישהו בטיול לארץ רחוקה. והוא מחכה למצוא חתיכה נוספת שטרם פגש. לכן אולי עדיף שנקשיב יותר לפומבה ממלך האריות – ״הבית הוא איפה שאתה נמצא״.
איך להפוך כל מקום לבית בכמה צעדים פשוטים
שמרו על "בלגן מסודר״, או כמו שדודה שלי אומרת: בית מסודר מדי זה בית בלי נשמה, או שבטעות הגעתם למוזיאון
פרחים
דאגו לתבשיל ביתי על הכיריים, אם אין לכם כוח – פשוט טגנו בצל, הריח יעשה את העבודה
תלו על דלת הכניסה משהו שיעשה לכם נעים בכל פעם שתראו אותו
פזרו על המקרר מגנטים ומזכרות מאירועים של אנשים אהובים, עדיף לא כאלה שאין לך מושג מי בתמונה, ומעולם לא היה לך
