בימים האחרונים גועשת הרשת לאחר פגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית ולאחר פרסום הריאיון של שליט סעודיה, מוחמד בן סלמן לרשת פוקס ניוז האמריקנית. על הפרק, התקדמות משמעותית להסכם נורמליזציה עם ישראל. מטבע הדברים, אין ספור מילים נכתבו על הפוטנציאל הגלום בהסכם שכזה, אולם נראה שמתוך סערת התגובות לאירועים נושא אחד מרחף מעל כולם – הסוגייה הפלסטינית.
יהיה מורכב מאוד לדייק את העמדות הרשמיות, לפחות של המדינות המעורבות, אך אפשר לומר שנראה שמשהו יצטרך להתרחש. בניגוד להסכמי אברהם בהם הפלסטינים נשארו מחוץ לחדרי המשא ומתן, כאן הם נמצאים על קדמת הבמה. לא ברור בשלב הזה אם בן סלמן, ביידן או נתניהו יתמכו בפתרון קבוע, מהלכים משותפים מסוימים או צעדים חד צדדיים אך ודאי שהמציאות, תשתנה. ובינתיים, בכל מקרה, כל צד במו"מ כבר מושקע בניסיונות לדרוש דרישות גדולות ככל האפשר כדי למקסם את נקודת הפתיחה שלו
בישראל, כמו בישראל, הדעות מעורבות. מחד, עומדים להם אנשי הימין, ובתוכם חברי כנסת ממפלגת השלטון וקוראים למינימום שינוי במציאות הנוכחית. צעדים כלכליים ותו לא, כדי למנוע כדבריהם, אסון אוסלו נוסף. מאידך, עומדים להם, לפחות חלק מאנשי השמאל וחושבים שהנה, הרי לנו הזדמנות להתקדמות לעבר פתרון שתי המדינות.
והנה, לאחר דשדוש של הסכסוך בשיח הישראלי ב-20 השנים האחרונות, הוא קפץ לקדמת הבמה ונדמה ששום דבר לא השתנה – הימין נגד, השמאל בעד. לכאורה, הנה שוב המלכוד המפורסם שבגללו לא רק שהמצב בשטח ימשיך להידרדר אלא חמור מכך, הוא ימנע את הסכם הנורמליזציה עם סעודיה.
אבל, ומדובר באבל משמעותי – בניגוד לעבר, עכשיו יש טווח גדול של חלק משמעותי של הציבור הישראלי שלא נמצא לא כאן ולא שם. ציבור שמבין שמחר בבוקר פתרון של שתי מדינות לא ישים ואי שיפור היכולת של הפלסטינים לשלטון עצמי יציב תוביל לקריסה של הרשות ולסכנה של מדינה אחת. פתרון של שתי מדינות לא ישים מאחר ואין כיום שום ערובה שתשמור על ביטחון מדינת ישראל ותמנע השתלטות של גורמי טרור על שטחי הגדה. קריסה של הרשות תוביל בלית ברירה לשלטון ישראלי בגדה, דבר אשר יבטל את היותה של ישראל מדינה יהודית או לחלופין, יצמצם את היכולת שלה לפעול בצורה דמוקרטית.
צמצום הסכסוך, היא גישה שתאפשר לנו לקדם צעדים בונים שישמרו על ביטחונה של מדינת ישראל מחד ותאפשר להסכם נורמליזציה להתממש מאידך. בבסיסה עומדת הגדלת יכולת הניהול העצמי הפלסטיני תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. פעולות שיקדמו את המציאות הזאת לא יובילו לפתרון של שתי מדינות ובמקביל, ירחיקו את קריסת הרשות וסיפוח דה-פקטו של כל האוכלוסייה הפלסטינית לתוך ישראל. במסגרת צמצום הסכסוך, ישנם מגוון אפיקים ופעולות אפשריות שיובילו לשיפור התיאום הביטחוני, הקטנת החיכוך והפחתת התלות הכלכלית בישראל.
הוויכוח לא יוכרע. מחר בבוקר לא יהיה כאן אוסלו ב' ולא תהיה כאן מדינה אחת. אך במקביל, כל הצעדים האפשריים במסגרת הפרדיגמה הזאת לא ימנעו אפשרות לפתרון מדיני בעתיד, יהיה אשר יהיה. אבל לשם שינוי, מדינת ישראל תיזום, או יותר טוב – תדרוש להוביל אסטרטגיה ישימה ביהודה ושומרון שתשמור על האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.
