ב־10 בינואר 1940 ספגו תוכניות המלחמה הנאציות מכה קשה. על מטוס מסרשמידט 108 שטס מלודנהיידה לקלן עלה רב־סרן הלמוט ריינברגר, כשבתיקו, בניגוד להוראות, תוכנית הפלישה הגרמנית לצרפת. תנאי החורף הקשים וטעויות טייס נשאו את המטוס מעבר לנהר הריין, מערבה לבלגיה, ושם הוא נאלץ לנחות נחיתת אונס ליד מכלן. ריינברגר ניסה לשרוף את התוכניות האסטרטגיות, אבל ערנות של שני חיילים בלגים שהיו בקרבת מקום, הצליחה להציל חלק מהן.
בזמן הזה כבר לא היה לאיש ספק לגבי היטלר וכוונותיו. בספטמבר 1938 נחתם הסכם מינכן המחפיר, שבו הופקרה צ'כוסלובקיה, וצ'מברליין הכריז על "שלום בזמננו". שנה לאחר מכן התברר לעולם שאותו "שלום" נכסף לא מונע מהיטלר להתקיף, בתיאום עם סטאלין, את פולין. פולין, שלא נחשבה מדינה חלשה או חסרת אונים, ושההערכות סברו שתחזיק מעמד לפחות כמה חודשים, הוכרעה בתוך חודש, כשהגרמנים מפתיעים את העולם באסטרטגיית ה"בליצקריג" החדשנית שפיתחו. בעלות בריתה האירופיות של פולין אומנם הכריזו על מצב מלחמה מול גרמניה, אבל באופן מעשי הפרו את הבטחות ההגנה שלהן והפקירו אותה לכיבוש הנאצי.
אחרי שהוכרעה פולין, אילץ היטלר את ראשי הוורמאכט, בניגוד לדעתם, להתכונן לפלישה מיידית לצרפת. אלו היו התוכניות שנפלו בידי בעלות הברית בנחיתת האונס. הגרמנים זעמו – שפטו את ריינברגר למוות בהיעדרו – וניסו להקדים את הפלישה, לפני שיוכלו הצרפתים, הבלגים וההולנדים לעדכן את תוכניות המגננה שלהן. אבל בסופו של דבר הם נאלצו לבטל את התוכניות, והפלישה נדחתה.
אנחנו נוטים לייחס לבעלי מקצוע "מומחיות" בשלל תחומים, אבל לא תמיד ברור מהי מומחיותם ומתי היא הופכת ליומרה ריקה
כאן אנו מגיעים לנקודה המודיעינית המעניינת באירוע הייחודי הזה. התוכניות נפלו לידי בעלות הברית – לכאורה, הישג מודיעיני מהמדרגה הראשונה. אך למרות זאת האפלה נותרה גדולה. מדוע? משום שבעבודת המודיעין יש פער בלתי ניתן לגישור בין עובדות להערכות מצב. העובדות ברורות: מטוס גרמני נחת, היו בו תוכניות אסטרטגיות, הן נפלו בידי הבלגים. אבל מה הפרשנות הנכונה לאירוע ומה עושים? כאן הדברים מסתבכים.
היו אנשי מודיעין ומקבלי החלטות שחשבו שמדובר בבוננזה אסטרטגית, וצריך להפעיל מיד מגננה מתאימה. אחרים חששו מההפך הגמור, שמדובר בתרגיל הטעיה אסטרטגי, שבונה בדיוק על תגובה שכזו. גם לגבי תזמון המלחמה לא הייתה הסכמה. חלק חשבו שבגלל הסכנה שבנפילת המטוס הגרמנים יתקפו מיד (כפי שהם אכן רצו, אבל בלית ברירה ויתרו), אחרים העריכו את ההפך הגמור, שכעת תהיה דחייה. ומה לגבי העתיד? האם הגרמנים ישנו את התוכניות? גם כאן המחלוקות מנעו תגובה הולמת.
בסופו של דבר הגרמנים דחו את ההתקפה לאביב (מאי). בזמן קצר יחסית הם שינו באופן דרמטי את התוכנית האסטרטגית, והעבירו את הדגש להתקפה בחזית המרכז דרך היערות בארדנים. תוכניות ההגנה הצרפתיות לא השתנו, והמעצמה האירופית, עם כוח הסיוע הבריטי, הופתעה כליל, ולתדהמת העולם כולו נכנעה כעבור שבועות ספורים.
תקרית מכלן היא רק דוגמה למקרה כללי ושכיח במידה מדאיגה בתולדות המלחמה. הכלל הוא שכמעט תמיד אפשר להשיג הפתעה אסטרטגית. בספרו "מתקפת פתע" סוקר פרופ' אורי בר־יוסף שלל מקרים מרכזיים ודומים במאה ה־20, ומגיע למסקנה ברורה: "בכל ניסיון להפתיע עם פתיחת המלחמה הקורבן נתפס לא מוכן… כל הניסיונות להפתיע בתחילת המלחמה הצליחו". כך גם, ואפילו בעיקר, במצב שבו יש למדינות המופתעות גופי מודיעין מצוינים ומושקעים מכל הסוגים, שאוספים שלל מידע בכל הרמות.
יש כאן לקח מהותי, שדורש להפנים הבחנה מרכזית בעבודת המודיעין: ישנו פער בלתי ניתן לגישור, פער איכותי שאי אפשר לטשטש, בין מידע להערכה. מערכות מודיעין טובות משיגות מידע איכותי, שמיש ומועיל, אבל בשל סיבות שונות ומגוונות, כשמגיעים להערכות מצב ותחזיות הן לא שוות הרבה, ואפילו להפך, הן נוטות להזיק בהערכותיהן.
הטענה הדרמטית הזו איננה תיאורטית, אלא אמפירית, ובעלת חשיבות מכריעה. היא ממצא שצריך להסביר, לא משהו שאפשר להתעלם ממנו ביוהרה. בלב העניין עומדת סוגיה כללית יותר שנקראת "בעיית המומחה". מתברר שאנחנו מייחסים לבעלי מקצוע "מומחיות" בשלל תחומים, אבל לא תמיד ברור מהי מומחיותם, מהם גבולותיה ומתי היא הופכת ליומרה ריקה.
למשל, לרובנו ברור שאם אסטרולוג ימליץ לנו, על סמך מומחיותו בקריאת מפת הכוכבים שלנו, למכור את רכושנו ולקנות מניות של שטראוס, ייתכן שלא מומלץ לציית. אבל ברצינות, על סמך מה אנו מבחינים בין אסטרולוגים לאסטרונומים? בין שרלטנות או היבריס אינטלקטואלי של מתיימרים לבין מומחיות? זהו היבט יסודי של "בעיית המומחה".
מטבע הדברים לא נקיף כאן את הבעיה, שהיא רחבה ומורכבת, אבל נציין את אחד המבחנים המרכזיים שמבחינים בין מומחים ללא־מומחים: ניבויים וחיזויים משמעותיים שניתנים לבדיקה. הפסיכולוג ג'יימס שנטו, שחקר קבלת החלטות ומומחיות, בנה רשימה של תחומים שבהם אפשר לזהות מומחיות, ותחומים שבהם אין ל"מומחים" קבלות. ובכן, מומחיות אפשר למצוא בתחומים כמו שחמט, פיזיקה, מזג אוויר, שופטים במכירות בקר ומפענחי תמונות. אין מומחיות בתחומים כמו פסיכולוגיה קלינית, ועדות קבלה אקדמיות, חיזוי שוקי מניות, וכמובן – ניתוח מודיעין.
אין פירוש הדבר – וזו נקודה חשובה – שאין ערך לעבודת המודיעין. איסוף מידע מודיעיני הוא עניין מקצועי חשוב ולפעמים קריטי. אבל, כפי שההיסטוריה מעידה שוב ושוב, המידע שאנשי מודיעין משיגים לא הופך אותם למומחים בהערכות לגבי העתיד או חיזוי תוכניות האויב ופעולותיו. זוהי אשליה עצמית, חברתית ופוליטית.
ברור שהדברים הללו מנוגדים לאינטואיציה של רבים, כולל, למרבה הצער, מקבלי החלטות. יש לנו הטיה קוגניטיבית שגורמת לנו להרחיב את גדרי המומחיות מעבר לגבולותיה הרציונליים. אינטואיציה איננה ערובה לאמת – וזהו אחד המקרים המובהקים לכך.
המשמעות המעשית היא שהנחת העבודה הצבאית חייבת להיות – למרות מערכות המודיעין העצומות והמושקעות שלנו – שכאשר תיפתח נגדנו מלחמה, נופתע בכל הרמות. הלקח ההיסטורי חד־משמעי: אסור להסתמך על הערכות המודיעין. צריך להתייחס רק ליכולות האויב (וגם כאן בצניעות), ולהשתמש בתרחישי ייחוס מפתיעים וקשים. כבודו של המודיעין במקומו מונח, אבל זו בדיוק הנקודה: במקום ובשימוש הרציונלי בו, ובהם בלבד.
לקריאת "משחקי ריגול" – גיליון מיוחד על עולמות הביון – לחץ כאן
