אם יש משהו שמצליח לייצר קצת תקווה בימים טרופים אלו הרי שזו הנורמליזציה המיוחלת עם סעודיה, כשכל שביב מידע מייצר כותרות. השבוע הגיע שר התיירות חיים כץ לביקור רשמי ראשון בסעודיה.
התרגשתם? לא ממש. במיוחד שלרובנו כנראה לא היה מושג עד השבוע מיהו שר התיירות. אבל צחוק בצד, כץ הוא השר הישראלי הראשון המבקר בממלכה באופן פומבי, וגם אם מדובר רק בכנס תיירות, אל יהא הדבר קל בעיניכם. רק לפני כשלושה שבועות הסעודים לא התירו לשר החוץ אלי כהן ולשר החינוך יואב קיש להשתתף בכנס של אונסק"ו שהתקיים בממלכה. אך מאז דברים השתנו. יורש העצר, הנסיך מוחמד בן־סלמאן, אמר בריאיון לרשת פוקס כי "בכל יום אנו מתקרבים להסכם עם ישראל". לדבריו, "הסכם עם ישראל יהיה ההסכם ההיסטורי הגדול ביותר מאז סיום המלחמה הקרה". ואכן, השבוע הדברים נראו אחרת לגמרי. בפתיחת כנס התיירות של האו"ם בריאד אמר שר התיירות הסעודי עומר אל־חטיב כי "יש כאן משלחות שהגיעו לארצנו לראשונה. אני מקווה שקיבלו אתכם יפה. ברוכים הבאים". לכולם היה ברור למי הוא מתכוון.
החידוש הגדול של הימים האחרונים הוא כמובן הנראות. כבעלי מעמד מיוחד בעולם הערבי והמוסלמי כשומרי המקומות הקדושים, הסעודים נזהרו לאורך השנים שלא לחשוף את מגעיהם עם הישות הציונית. ובשל אופיים החשאי של המגעים נעזרו לא פעם הצדדים בשירותיהם של אנשי מודיעין, מרגלים ויועצים מדיניים. המגעים החשאיים הראשונים נערכו כבר ב־1937 בין דוד בן־גוריון, אז יו"ר הסוכנות היהודית, לבין פואד חמזה יועצו של המלך הסעודי עבד אל־עזיז ובתיווך איש המודיעין הבריטי סר ג'ון פילבי.
באוקטובר 1939 הוצע כי תמורת 20 מיליון לירות סטרלינג ישתלטו היהודים על האזור ממערב לירדן פרט לירושלים, והפלסטינים יעברו לחיות תחת שלטון המלך הסעודי. התוכנית נדחתה על ידי שני הצדדים
פילבי העלה הצעה להקמת מדינה בשליטה סעודית שתכלול את שטחי עבר הירדן. בן־גוריון, למותר לציין, דחה את ההצעה על הסף. אך המתווך הבריטי לא התייאש וכמה חודשים לאחר מכן נערכה פגישה נוספת בתיווכו, הפעם עם השגריר הסעודי בלונדון. גם פגישה זו לא הניבה תוצאות, ושוב הבריטים לא אמרו נואש. באוקטובר 1939 העלה פילבי בפני משה שרת וחיים ויצמן הצעה נוספת, שבמבט לאחור מעוררת השתאות רבה. תמורת 20 מיליון לירות סטרלינג יוכלו היהודים להשתלט על האזור ממערב לירדן פרט לירושלים, והאוכלוסייה הפלסטינית תעבור לישות ערבית שתוקם תחת שלטון המלך הסעודי. למותר לציין שהתוכנית נדחתה על ידי שני הצדדים, הציוני והסעודי גם יחד.
עם קום המדינה נותקו הקשרים. הסעודים אסרו על כניסת יהודים לשטחם, ומכליות נפט שעגנו בנמל חיפה לא הורשו להיכנס לממלכה. החרם היה אינטנסיבי, אבל הסעודים הונחו גם על ידי שיקולי ריאל פוליטיק. ב־1962, כשמצרים פלשה לתימן, עלה בריאד החשש שהמטרה האמיתית של הפלישה היא ניסיון השתלטות על שדות הנפט הסעודיים. בתגובה, תמכו אז הסעודים בבית המלוכה התימני במאבקו בקצינים שרצו להפוך את המדינה לרפובליקה, והם לא היו היחידים. מי שתמכה בחשאי בבית המלוכה התימני הייתה ממשלת ישראל שהעבירה לו נשק, תחמושת, מזון וציוד. זו הייתה הפעם הראשונה שהאינטרסים של מדינת ישראל וממלכת סעודיה התלכדו. אומנם אין ודאות לכך שהסעודים היו מודעים למאמציה החשאיים של מדינת ישראל, אך יש אינדיקציות לכך שראש הביון הסעודי וגיסו של המלך פייסל, הגנרל כאמל אדהם, היה מודע לכך שמטוסים ישראליים חולפים בשמי הממלכה בדרכם להצניח ציוד ומזון בתימן והעדיף להעלים עין מההפרה הבוטה של איסור הטיסה.
לימים יצטלב שמו של הגנרל אדהם עם שמו של אשרף מרואן, חתנו ויועצו הקרוב של נשיא מצרים אנואר סאדאת ומגדולי הסוכנים בתולדות המוסד. ישראל, על פי פרסומים שונים, שילמה כסף רב למרואן, שקיבל את שם הקוד "המלאך", על שירותיו. למרות זאת, באוקטובר 1973 לא שעתה להתרעתו על ודאות מיידית לפרוץ המלחמה. עוד התברר כי המוסד לא היה הארגון היחיד שהבחין בסגולותיו של המלאך. גם הסעודים שמו עליו עין. על פי מקורות אמריקניים, אדהם שילם לו אפילו יותר תמורת שירותיו כסוכן השפעה המקורב לנשיא המצרי. אך בעוד הסעודים לא היו מודעים לכך שהוא עובד בעבור המוסד, בישראל ידעו על קשריו עם הסעודים ובזכותו נהנו מגישה למידע על בית המלוכה הסעודי.
הרופא על היאכטה
שנות השמונים הכניסו ממד נוסף ליחסים המורכבים בין ישראל לבית המלוכה הסעודי, דווקא בהקשר הכי פחות רשמי והכי אינטימי שאפשר להעלות על הדעת. אחד מגיבורי התקופה היה איש העסקים וסוחר הנשק עדנאן חשוקג'י, דודו רב העוצמה של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י שנעלם לאחר שנכנס לבניין השגרירות הסעודית באנקרה ומעולם לא יצא ממנה. ההערכה הרווחת היא כי הוא נרצח וגופתו בותרה והועלמה על ידי חוליית חיסול מיוחדת שהוטסה מסעודיה בפקודתו של יורש העצר מוחמד בן־סלמאן. לא מן הנמנע כי בתקופה שבה היה בן־סלמאן מנודה מן הצמרת העולמית בעקבות חלקו בזוועה הרצחנית הזו, היה לו זמן לחשוב על השינוי הממשמש ובא בדמות הסכם הנורמליזציה עם ישראל.
אבל בל נקדים את המאוחר. עדנאן חשוקג'י היה בנו הבכור של רופאו האישי של המלך פאהד. כבנו של אחד מהאנשים הקרובים ביותר למלך הסעודי, כל הדלתות היו פתוחות בפניו. הוא נכנס ויצא בבתי המלוכה במזרח התיכון ובאירופה, התרועע עם שליט הפיליפינים פרדיננד מרקוס, עם סולטן ברוניי, עם הצמרת ההוליוודית ובראשה אליזבת טיילור ושון קונרי, עבד עם תאגידי הנשק האמריקניים הגדולים ויצר קשרים עמוקים בצמרת ה־CIA. הונו הוערך אז ב־2.5 מיליארד דולר והיה חלק מהחוג הנוצץ. הוא ערך מסיבות ראווה, אירח להקות רוק, החזיק מטוס פרטי, יאכטה מפוארת, וגם ידיד אחד קרוב, מאוד קרוב – איש העסקים הישראלי יעקב נמרודי שנפטר בחודש שעבר בן 97.
נמרודי היה איש מודיעין בכל רמ"ח איבריו. הוא צמח באמ"ן, עבר לשרת במוסד וניהל את שלוחתו באיראן. אחד מרגעי השיא שלו בקריירה היה כהונתו כנספח הצבאי של ישראל בטהרן בשנות ה־60. כשפרש משירות המדינה והפך לאיש עסקים המשיך לנהל את עסקיו כאילו היו יחידה מודיעינית מובחרת המתמחה בהפעלת סוכנים. בצמרת הפוליטית הישראלית ידעו להעריך אותו ואת קשריו, גם אם התקשו לקבל את האיש ושיטותיו. את עדנאן חשוקג'י פגש לראשונה בפריז בשנות ה־70 ובין השניים נוצרה ידידות קרובה שפנתה לא פעם לכיוונים מפתיעים. לחשוקג'י ולנמרודי היה ידיד אחד משותף, פרופ' משה מני. כבן לרופאו האישי של המלך, חשוקג'י הבין את הרגישות והפוטנציאל העצום הגלום במתן שירותי רפואה למלכים, נסיכים ורוזנים.
בספר זיכרונותיו מתאר נמרודי כיצד הפך הפרופסור מני, בסיוע חשוקג'י, לרופאו האישי של מלך סעודיה. ולא רק שלו. "כשזמנו היה בידו נהג חשוקג'י להפליג ביאכטה המפוארת שלו, שחוץ מחדר נשפים מפואר כללה גם מנחת מסוקים וחדר ניתוח משוכלל. הייתי אורח כמעט קבוע על היאכטה", סיפר נמרודי, "ולא הייתי הישראלי היחידי שם. אורח כמעט קבוע היה גם הפרופסור משה מני, לשעבר מנהל המחלקה האורולוגית בשיבא ונשיא אוניברסיטת תל־אביב… חשוקג'י אומנם לא נזקק בדרך כלל לרופא אבל פרופ' מני קיבל על סיפון היאכטה שלו, ובמקומות אחרים, נסיכים ומלכים ערביים… עלילותיו בקרב נסיכי ערב, הימים והלילות שבילה עימם והאמון שנתנו בו כרופא, פתחו והרחיבו את השערים לחוגים שלישראל לא הייתה לפני כן כל גישה אליהם. אילו ידעו בידי מי הפקידו את גופם לטיפול, ייתכן שהיו זקוקים לטיפולו של רופא נוסף להתאושש מן ההלם. אם כי גם במקרה זה", כך נמרודי, "הייתי ממליץ להם לשכור את שירותיו של פרופ' מני".
בהיסטוריה היהודית מוזכרים לא פעם רופאים יהודים שמילאו תפקיד בחצרות מלכים ורוזנים, ולפרופ' מני שמור מקום של כבוד ביניהם. בריאיון שנתן ל"כלכליסט" במלאת לו 84 סיפר מני כי "המלך הסעודי פאהד אהב אותי מאוד כל עוד היה בהכרה. הוא היה סוכרתי פרוע שלא ניתן היה להשתלט על ההרגלים הרעים שלו. הוא אכל כל מה שהיה אסור, והרי סוכרת פוגעת בתפקודים גופניים שונים. כאורולוג יכולתי לתרום לו בשטח זה ועל כך הוא נשאר אסיר תודה כל חייו". את חלקו של הפרופסור בתוכנית השלום של המלך פאהד אפשר רק לשער, אבל לא מן הנמנע שהקרבה שנוצרה ביניהם הניחה את מה שתהפוך לאבן דרך ביחסים בין המדינות. ככלות הכול תוכנית פאהד מ־1981 הייתה הפעם הראשונה שסעודיה הכירה דה־פקטו במדינת ישראל בגבולות 4 ביוני 1967.
בנימה אישית, אוסיף שהמלך פאהד לא היה הסוכרתי היחיד שפרופסור מני טיפל בו היטב. זכורה לי בעניין זה אפיזודה בלתי נשכחת משנות ה־90. הייתי אז מיודדת עם יעקב נמרודי ונהגתי לבקר אותו מדי יום שישי בביתו בסביון, שם היה מושיב אותי בכורסה לידו ואומר "שבי ותקשיבי". לא הוצאתי במפגשים האלו הגה אבל למדתי הרבה. באחד מאותם ימי שישי אמר לי: "היום נוסעים לגורג'י ידידי. יש לו את עץ המנגו הכי טוב במדינת ישראל". גורג'י, הלא הוא גור שאשא שעל שמו נקרא מגדל האשפוז שתרם לבית החולים בילינסון, ו"אחד המרגלים הכי חשובים אי פעם למדינת ישראל" לפי נמרודי.
הגענו לביתו של גורג'י. היה זה יום אוגוסט חם, השמיים היו חיוורים ודממת הקיץ המעיקה לוותה רק בקול זמזום הזבובים. גורג'י בא מהגינה ובידו מנגו בשל מתפוצץ מרוב עסיס. הבטתי כיצד שני התרחים העיראקים במכנסי זלמן בצבע חאקי זוללים את הפרי בריכוז. כשסיימו, נעלם גורג'י בתוך הבית. הוא שב אחרי דקה עם קלמר משובץ צדף שממנו הוציא שני מזרקי אינסולין דקים ונתן אחד לנמרודי. בדממה מיומנת תקע כל אחד את המזרק לירך ונפרדנו לשלום בחיבוק. זה היה שיעור מאלף בסוכרת אבל גם במה זה לטרוף את החיים. איך היה מגיב על זה הפרופסור מני? זו כבר שאלה אחרת. אבל אין ספק שמשהו מהעוצמתיות חסרת הגבולות הזו דבקה בוודאי גם ביחסים מתחת לרדאר שבנו את רקמת הקשר הישראלי־סעודי.
צריך שניים לטנגו
ועדיין, הקשר היה רחוק מלהיות קל או פשוט. לאורך השנים ניהלו ישראל וסעודיה מעין טנגו חשאי שהתבסס ברובו על שני דברים: השאיפה הסעודית ליציבות והעיקרון המנחה שלפיו אויבו של אויבי הוא ידידי. וכמו בטנגו, צעד אחד קדימה שני צעדים אחורה. אך ככל שגברו החששות מפני איראן וישראל ביססה את מעמדה האזורי המוביל, נעשתה המגמה הזו ברורה יותר. נקודת המפנה הייתה המהפכה האסלאמית ב־1979 שהעלתה לשלטון את חומייני ומציבה מאז אתגר פוליטי, ביטחוני, כלכלי ואידיאולוגי חריף ומתמשך לבית המלוכה הסעודי. ככל שהחשש והתיעוב הלכו והחריפו נוצר התמריץ לדיאלוג זהיר. איש מפתח בדיאלוג הזה היה הנסיך בנדר בן־סולטן, שגריר סעודיה בוושינגטון. בנדר, טייס קרב בהכשרתו, בוגר אוניברסיטת ג'ונס הופקינס היוקרתית ומי שהוכרז על ידי הנשיא בוש כ"בנדר בוש", כלומר בן משפחה, נחשב במידה רבה לאדריכל היחסים בין ישראל לסעודיה. המפגש הראשון שלו עם הצמרת הישראלית היה עם ראש המוסד שבתי שביט זמן לא רב לאחר מלחמת המפרץ הראשונה.
בספטמבר 2006, כך על פי פרסומים זרים, נערכה ברבת עמון בירת ירדן פסגה משולשת בין ראש המוסד דאז מאיר דגן, ראש המודיעין הירדני והנסיך בנדר בן־סולטן. מאז, כך דווח, נערך רצף של פגישות שכלל מעבר לראשי המוסד גם שני ראשי ממשלה – אהוד אולמרט ובנימין נתניהו. המפגשים התקיימו באירופה, בירדן ובמצרים, ובשנים האחרונות, כפי שאפשר להסיק מרישומי טיסות באתר flightradar, גם בסעודיה עצמה. בפגישות האלו, על פי הפרסום, נידונו בעיקר תוכנית הגרעין האיראנית, חיזבאללה וחמאס. המלחמה בדאעש והמצב בסוריה לא נעדרו אף הם מסדר היום המשותף, וכך גם האפשרות כי במקרה של תקיפה ישראלית יורשו מטוסינו לטוס מעל שמי ערב הסעודית. זה, תודה לא־ל, לא קרה עדיין, אבל תעופה אזרחית ישראלית שעוברת היום בשמי הממלכה היא מסימניהם המובהקים של דיאלוג והתקרבות. לצד הדיונים המדיניים וחילופי המידע המודיעיני ניכרת תאוצה בייצוא הביטחוני. מעבר לציוד מתקדם בתחומי החקלאות, הרפואה, המים וההייטק, לייצוא הביטחוני רכיב מרכזי של סייבר הכולל רוגלות, דוגמת "פגסוס" שאפשרה את המעקב אחרי העיתונאי ג'מאל חשוקג'י.
מאז 2015 הדמות המובילה את סדר היום בממלכה היא יורש העצר הנסיך מוחמד בן־סלמאן. אף שבנדר היה איש העולם הגדול, ומקורב למשפחת בוש ולארגונים יהודיים רבי עוצמה, מוחמד מייצג את הדור הסעודי שנחוש לצעוד לקראת עידן חדש חופשי ופתוח יותר לעולם, שאינו תלוי בכלכלת נפט ולא מונהג על ידי צמרת פקידותית. דור שמאפשר לנשים לנהוג, לעבוד ולתפוס משרות בכירות; דור שמבלה בפארקים, הולך למשחקי כדורגל, נוסע לחו"ל ומטמיע טכנולוגיות חדשות בחיי היומיום. אבל זה עדיין בגדר אוטופיה. סעודיה עוד רחוקה מלהיות דמוקרטיה, החופש יחסי והעונשים הנהוגים בה על פי חוק מחרידים בכל קנה מידה.
אם תוכנית הנורמליזציה עם סעודיה אכן תקרום עור וגידים, האתגרים המודיעיניים שיעמדו בפני המערכת הישראלית יהיו עצומים. אחד מהם הוא הצורך בפענוח אישיותו האניגמטית והבלתי צפויה של יורש העצר כדי לא לעמוד בפני הפתעות מסוכנות. אתגר נוסף הוא היכולת לעבוד בשיתוף פעולה בין־ארגוני ורב־תחומי על הערכת סיכונים מול איראן ומול חיזוי תופעות טבע ושינויי אקלים, והטמעת טכנולוגיות חדישות שהופכות לחלק מתמונת המודיעין הכללית. על סדר היום של סעודיה נמצאת ברית מדינות הים האדום, ובריאד רוצים לראות כיצד תגיב ישראל לתוכנית שנועדה להגן על מדינות האזור ולשמור על נתיבי המים הפתוחים מול האיום האיראני.
לקריאת "משחקי ריגול" – גיליון מיוחד על עולמות הביון – לחץ כאן
