פרופ׳ אליס שלוי, המלכה האם של הפמיניזם הדתי, הלכה לעולמה. האישה שגרמה לנו להבין איך העולם הדתי יכול להראות, איך העולם הדתי צריך להראות כשנגיע לשוויון זכויות.
כשהייתי חברת כנסת, יזמתי כנס בכנסת על פמניזם דתי, שבו פרופ׳ שלוי הייתה הדוברת המרכזית. היא תארה את מעמדן של נשים ביהדות, ואמרה את הדברים הבאים: ביהדות יש שלושה בתים: בית המדרש, בית הכנסת, ובית הדין, אלו המקומות והמרחבים ששמורים רק עבור גברים, ואלו המרחבים שבהם מתקבלות ההחלטות, גם ההלכתיות וגם הציבוריות. את המהפכה הדתית בבית המדרש כבר התחלנו, ואנחנו אפילו מצליחות בה. נשים לומדות גמרא, במדרשות ברחבי הארץ. ולחשוב שלפני עשרים שנה אמרו בלי למצמץ שאסור לנשים ללמוד גמרא. אבל המהפכה הצליחה, והיום הדיון כבר לא שם.
אנחנו כעת בשיאה של המהפכה במעמדן של נשים בבתי הכנסת, יותר ויותר נשים דורשות להיות שותפות בתפילה, ואנחנו רואות יותר ויותר איים של הצלחה. אם זה בשמחת תורה, כשמאות מניינים ברחבי הארץ מעלים נשים לתורה, ואם זה בקריאות מגילה בפורים, או בקדיש שנשים אומרות באבלן. והמהפכה הזאת מתרחשת. המקום היחיד שעדיין סגור עבורנו הוא בית הדין הרבני. שם אין שום תזוזה.
מה שהיה מדהים אצל פרופ׳ אליס שלוי זה שהיא לא רק המשיגה את המציאות עבורנו, אלא גם פרצה את הדרכים: היא ניהלה את בית ספר פלך, שבו בנות למדו תורה, והקימה דורות של תלמידות שממשיכות את דרכה. היא הקימה את שדולת הנשים, ואת הקואליציה למאבק למען מסורבות גט ועגונות. הייתה לה את היכולת הנדירה קודם להמשיג את המציאות, ואז להבין מה צריך לעשות, וגם לקום ולגרום למציאות להשתנות. אין לנו הרבה אנשים ונשים כאלו.
והיה עוד משהו נדיר אצל פרופ׳ שלוי. היא אהבה את היהדות, הייתה יהודייה מאמינה ומחויבת לערכים ולמסורת היהודית, היא ידעה שהיהדות היא מופלאה והתורה אהובה. והיא גם ידעה שערכי שוויון וליברליזם, וערכים הומניסטים הם חלק בלתי נפרד מהיהדותֿ.
היא ידעה שהרעיון שכל בני אדם נבראו בצלם אלוקים, וממנו נגזר רעיון השוויון שחל על גברים ונשים כאחד – הגיע מתוך היהדות. היא עשתה את כל המאבקים שלה ממקום יהודי, דתי ואוהב את התורה. בימים שבהם נראה שערכים הומניסטים ושוויוניים מתנגשים בעוצמה גדולה מול הערכים היהודיים, פרופ׳ אליס שלוי מזכירה לנו שהתבלבלנו. המציאות היא הפוכה. ולכן המאבק למען שוויון לנשים הוא מאבק צודק, לא רק בגלל ערכי פמניזם, אלא בעיקר בזכות ערכים יהודיים. וגם על כך אנחנו חייבות לה תודה גדולה.
היא הצליחה בימי חייה לשנות את המציאות מהקצה אל הקצה. אבל יש עוד המון עבודה, גם כי המציאות עוד לא השתנתה, ואין לנו מעמד שווה בבית הכנסת, ובבתי הדין הרבניים המהפכה אפילו עוד לא התחילה. אבל יש לנו כיוון ודרך, הרבה מאוד בזכותה של פרופ׳ אליס שלוי.
בעוד מספר ימים נחגוג את שמחת תורה, ה- חג של הפמניזם הדתי, החג שבו התחלנו לשנות את מעמדן של נשים בבתי הכנסת ברחבי הארץ. אז בואו נמלא את בתי כנסת בנשים רוקדות עם ספרי תורה, עולות לתורה וחוגגות את התורה והפמיניזם הדתי שמאפשר לנו להיות חלק מהיהדות שאנחנו כל כך אוהבות. ונעשה זאת לכבודה ולזכרה של פרופ׳ אליס שלוי.
