היה זה בשנת 1927. הרב ישראל אבא ציטרון, רבה של פתח תקווה וחתנו של הגאון האגדי רבי יוסף רזין ("הרוגאצ'ובער") נפטר. כיוון שבשעת פטירתו לא היו לו ילדים, נזקקה אלמנתו הרבנית רחל ציטרון לחליצה כהלכה. דא עקא שלנפטר היו שתי אחים במצבים לא פשוטים: אח אחד התגורר בלנינגרד הסובייטית ולא היה ניתן ליצור איתו קשר כיוון שהוא חי מאחורי מסך הברזל, ואח שני שהתגורר בקוניגסברג שבגרמניה המיר את דתו לנצרות. הגאון הרוגאצ'ובי הורה לבית הדין שבברלין לקיים את החליצה עם האח שהתנצר, חי בגרמניה והיה קל יותר ליצור איתו קשר מכיוון שההלכה לא מבחינה בין האח שהתנצר לבין האח שאינו מאמין בתורה.
טלטלה אחזה בעולם הרבני כאשר רב צעיר בהרבה וידוע הרבה פחות, הרב יחיאל יעקב וינברג, ראש הסמינר הרבני בברלין באותו זמן, הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל שו"ת 'שרידי אש', ערער על פסק זה בפסק שמצד אחד החמיר את מצבה של האלמנה ועיגן אותה, ומצד שני הביע אמירה חשובה לדורות.
לא ייתכן, קבע הרב וינברג, שנשווה בין מי שהלך וביודעין המיר את דתו לנצרות, עזב את העם היהודי, ואימץ לו דת אחרת, ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות. הרב וינברג חשש כי אם יתקבל פסקו של הגאון הרוגאצ'ובי, יוכלו קנאים דתיים לתייג יהודים חילוניים שאינם שומרים תורה ומצוות באותה קטגוריה של יהודים שהתנצרו ועזבו את העם היהודי. (ראה ספרו של פרופ' מארק שפירו על הרב וינברג 'בין עולם הישיבות לאורתודוקסיה המודרנית' עמ' 96 ועיין עוד שו"ת שרידי אש סימנים מ"ד מ"ה).
אין לי ספק כי לו הייתי חי באותה תקופה הייתי חולק נחרצות על פסיקתו של הרב וינברג, שכן כל קולא שאפשר לסמוך עליה בהתרת עגונה ודאי שיש לסמוך עליה. במבט לאחור פסיקה זו טראגית עוד יותר בהתחשב בעובדה שהרבנית רחל ציטרון שנותרה בעגינותה, נסעה חזרה לאירופה שם נספתה בשואה עם יתר יהודי דווינסק.
מצד שני אין ספק כי במציאות הטראגית של היום, אמירתו המוסרית של הרב וינברג נצרכת להיאמר ולחזור להיאמר–יהודי הוא יהודי.
אמירתו המצערת של הגאון הרב שך זצ"ל, עם כל הכבוד אליו, בנאומו בהיכל יד אליהו ב 1990 יצרה תקדים מסוכן שנשמע עד היום. "אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם האבא שלהם?… מערך? מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי?", אמר הרב שך.
בצעקתו "במה אתם יהודים?!" הביא הרב שך לתקדים ציבורי של שפיטת יהודים במרחב הציבורי על ידי רבנים בכירים כפי שראינו לאחרונה בדברי הרב יצחק יוסף ואחרים המוצאים לנכון לתקוף יריבים פוליטיים על ידי ערעור ושפיטת עצם יהדותם.
הבעיה הכי חמורה שבאמירות אלו היא בראש ובראשונה שהן נאמרות במדינת ישראל ברוח פוליטית. נאומו של הרב שך נאמר בעיצומו של משבר "התרגיל המסריח" כאשר לא היה ברור אם המפלגות הדתיות ילכו עם הימין או עם השמאל, וכן עד היום אמירות אלו בדרך כלל נאמרות בהקשר פוליטי. אין עלבון עמוק יותר ליהדות משפיטת יהדותם של אחרים על רקע פוליטי. אין זילות גדולה יותר לדת, למצוות ולאמונה מאשר קביעת ערך הדת על פי מניעים פוליטיים מקומיים.
אך מעבר לזאת, וכמו שהיה חשוב לרב וינברג לציין, ההשוואה בין יהודי שהלך והמיר את דתו לדת אחרת ובכך הלך והצטרף לעם אחר לבין יהודי שאינו שומר תורה ומצוות ואף כופר בתורה, היא מסוכנת ומערערת את קיומו של העם היהודי.
אין ספק כי יש צורך בהגדרות בסיס של מי הוא יהודי, הגדרות טכניות והלכתיות הם הבסיס לחוק השבות ולפני כן לשאלה של מי הוא חלק מעמנו ומי לא. מבחני סף שמטרתם להוציא יהודים אחרים מקרבנו לעולם לא יסתיימו במי שהתחלנו איתם את המבחן. תמיד יבואו הגדרות נוספות שעל פיהם יוצאו עוד ועוד אנשים מחוץ למחנה.
אם היה מקום לדון באמירתו של הרב שך "במה אתם יהודים" הרי שזה היה בשטייטל, שם כל אחד היה יכול ללכת או לא ללכת לבית הכנסת שהוא רוצה ואף אחד לא מחויב לקבל את יהדותו של השני. במדינת הלאום של העם היהודי אין שום מקום לאמירה שכזו שכן היא ביסודה מערערת את יסוד הקיום המשותף של עם ישראל בארצו. גם משה רבינו כשאמר לבני ישראל שהם יכנסו לארץ ישראל ויתחילו לעבוד עבודה זרה, לא אמר לבני ישראל שבזה תמה יהדותם.
לפני כשנתיים עלה חבר הכנסת גפני על במת הכנסת וזעק: "מה כן יש? אין כלום, אין שבת, אין גיור ואי כשרות הכל נעלם, אני זועק את הצעקה האלמותית של מורי ורבי הרב שך זצ"ל – במה אתם יהודים? אין שבת, אין גיור, אין תורה, יש ברית זוגיות, אין כותל מערבי, אין שום דבר ואני שואל במה את יהודים, במה? מעולם לא היה דבר כזה".
האירוניה שבדבריו היא שמעולם כן היה דבר כזה והדבר היחיד שלא היה מעולם הוא שבאו יהודים ופקפקו ביהדותם של אחרים בשל שמירת ההלכה של אחרים. אכן בהלכה יש מושג של מומר לעבירות מסויימות, אך ברמה הלאומית מעולם לא הייתה גישה שפנתה לעקור חלקים מהעם שלנו בשל אי שמירת מצוות אצלם–לא בזמן שבני ישראל עבדו לכל צבא השמיים, הקריבו את בניהם למולך, או בנו מזבחות לעבודה זרה "על כל גבעה ותחת כל עץ רענן".
ברגע שחלקים מעם ישראל יכולים לומר לאחרים "במה אתם יהודים?" ובזאת לערער את הקשר הלאומי שלנו אחד עם השני הרי שאין לדבר סוף. יבוא מי שיאמר: "אין הפרחת השממה, אין בניין הארץ, אין הבאת פליטים מהשואה באניות מעפילים, במה אתם יהודים?!" וכן כל אחד ואחד יוכל לדון כך על השני ובזה מתערערת השלמות הלאומית של עם ישראל.
הרב יוסף דוב סולוביצ'יק היה מספר תדיר את הסיפור (מופיע גם בספר 'תורת חיים' על הרב חיים סולובייצ'יק) על הרב חיים סולובייצ'יק, שמדגים עד כמה האחריות של יהודי אחד לשני חוצה גבולות. בשנת 1905 היה יהודי צעיר אנרכיסט מובהק שהיה חבר ב'בונד', ארגון יהודי סוציוליסטי אנטי דתי שעשה מעשה וירה כדור בתמונה של הצאר ניקולאי, מעשה מרידה במלכות שהוביל למעצרו ולגזר דין מוות על הצעיר בערב ראש השנה. המושל המקומי הודיע כי אם הקהילה היהודית תתן חמשת אלפים רובל לפדיונו הצעיר ישוחרר. הרב חיים סולובייצ'יק רבה של בריסק כינס את מנהיגי הקהילה ואמר שחובה על הקהילה לפדות את הצעיר. אנשי הקהילה נדהמו מהבקשה שכן היה מדובר בצעיר שעוין את הדת, חבר בבונד שרדפו את הדת ובזו לכל הקדוש והיקר ליהדות, ואף אחרי שהרב ביקש, נענו בשפה רפה ולא הצליחו לאסוף את הסכום המיוחל.
עברו כמה ימים ואנשי העיר בריסק התאספו לתפילת כל נדרי של יום כיפור ונדהמו לגלות שבית הכנסת סגור—בהוראת הרב. הרב סולובייצ'יק הורה שבית הכנסת יישאר סגור עד אשר ייאסף הסכום הנדרש להציל את הצעיר ממוות. בטרם תשקע החמה אספו אנשי קהילת בריסק את הסכום הנדרש והלכו לביתו של המושל לפדות את הצעיר ורק אז התאספו כולם לתפילת כל נדרי עם שקיעת החמה.
לאחרונה פורסם כי מספר היהודים בעולם הוא 15.7 מליון, מספר מיקרוסקופי ביחס לאוכלוסיית העולם. אנחנו העם היחיד בעולם שאין לו את הפריווילגיה לוותר על אף אחד מבני עמנו, והעם היחיד שמתנהג כאילו אנחנו יכולים לוותר על הרוב המכריע של עמנו ולא יקרה כלום.
מי יתן ונזכה כולנו לראות את הטוב שבשני ולהיות לעם החי את מילות השיר הידועות:
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.
