שינויים ארוכי טווח קורים בשקט והם נסתרים לרוב; רק במבט לאחור ניתן להבחין בהם ולהעריכם. כך בטבע, בתופעות גאולוגיות וחילופי עונות, כך גם בעולם החברתי שבו שינויים קטנים מובנים במבט לאחור כתנועה גדולה. עולם הספרות, שאוהב להמליך מלכים ולהכריז על מהפכות לרגע, אינו חריג בהקשר הזה. הספרות שנכתבת בעולם החרדי חומקת מתחת לרדאר החנויות, הביקורת והספרות הישראלית; ועם זאת, בשנים האחרונות מתחולל שם מפץ גדול של שירה.
חבורת יוצרים חרדים הקימה את קבוצת הכתיבה ״מקום של אש״, שממנה נולד כתב העת ״מיגו״. לאחרונה הוקמה הוצאת שירה בשם ״דיבור המתחיל״, המוציאה לאור את ספרי חברי הקבוצה. הראשון בהם הוא ספר הביכורים ״חריץ דלת ביתי״, של המשורר הדר שוכר.
כתיבה על חרדים בתרבות נוטה ללכת לכיוונים ידועים מראש, אך לטעמי אין לקרוא את הספר בחיפוש אחר המבנה התרבותי המוכר, המגדיר חרדיות בקווים תקשורתיים גסים, משום שהוא חומק מכל אלה. עיקר התרחשותו היא בדיבור הפנימי העמוק, במבט המתבונן. זו שירה שיש בה כוח רימוז ומבט חומל ורדיפה עמוקה אחר ביטוי דק ויופי.
הספר בנוי ממחזורים ארוכים, פרגמנטריים לעיתים, בהם רישומים של הוויה, התבוננות והתגלות שלעיתים רחוקות יש להן עוגן בקונקרטי: ״וְכָעֵת אֶכְתֹּב אֶת אֲשֶׁר לֹא עַל לִבִּי, זוֹלֵג, לֹא מַצְלִיחַ לַעֲמֹד עַל. / אֶת שֶׁרוּחִי בִּקְשָׁה לִנְשֹׁוב מִבְּלִי הַגֶּשֶׁם, זוֹלֵג, לֹא מַצְלִיחַ לִנְשֹׁב. / לִכְתֹּב אֶת הֲלֹא הַשַּׁבְרִירִי, אֶת הַכֵּן הַמִּתְעַבֵּר / אֶת הַלְּחִישׁוֹת שֶׁאֵינָן בַּפֶּה, אֶלָּא עֲדַיִן בְּאֹזֶן מִי שֶׁאֲמָרָן / לֹא מַצְלִיחַ".
הניסיון להביא את הקול הזה לכלל ביטוי (ולא לחינם נקראת ההוצאה בשם ״דיבור המתחיל״) חוזר גם בשיר המצורף, שהוא חלק מכמה שירים המתכתבים בעדינות עם תיאורי הגמרא על יופיו של רבי יוחנן מנקודת המבט של תיאור היופי ולא של מושאו; כיצד ניצוד היופי במבט ואיך מדובבים אותו?
הדר שוכר שואל על היופי ומשוחח איתו. ״חריץ דלת ביתי״ הוא ספר ביכורים בשל ויפהפה של משורר הנהנה מהון תרבותי עצום השמור לטובתו והוא בן בית בו. את שירתו יש לקרוא כעומדת בפני עצמה בזכות, וכרגע של חסד בספרות העברית.
בֵּין אוֹר וָצֵל / כַּמָּה מֶרְחָק אֶצְבָּעוֹת יֵשׁ בֵּין אוֹר וָצֵל, וְאוּלַי עָלִים? / כַּמָּה מְהִירוּת נִצְבֶּרֶת עָלָיו עַל הָעֶצֶם הַדּוֹמֵם? / אֲנַסֶּה לְמַשֵּׁשׁ – / מִן שִׁכְבָה שֶׁל אוֹר הוּא הַצֵּל, בְּיָדִי עוֹמֶדֶת מֵעַל שֻׁלְחָן / מִתְקָרֶבֶת לְמַשֵּׁשׁ אֶת חִטּוּבָהּ וְאֶת הַהַחְמָצוֹת, / אוּלַי הוּא מִן שִׁכְבָה כָּזוֹ שֶׁמַּשְׁכִּיבָה אֶת הָאוֹר לִישֹׁן / בְּזָוִיּוֹת הַיּוֹם בֵּין אֲנָשִׁים מְשׂוֹחֲחִים לְלֹא קוֹל / מוֹשַׁחַת אוֹתוֹ בִּמְקַדֵּם הַגַּנָּה בְּנַקְבּוּבִיּוֹת הַשָּׂפָה, / כְּצָפְנַת פַּעְנֵחַ יְסַפֵּר פִּי גְּבִיעַ / אֶרְאֵם קַוִּים בְּמִצְחִי בַּקִּדּוּשׁ / נֹכַח / נֹכַח.
