בחן את עצמך: איזה רוקד בהקפות של שמחת תורה אתה?

אחרי כמה שנים בעולם הישיבות, הגיע הזמן לתייג כמה מהטיפוסים הבולטים בשמחת תורה. גם אם אתם לא תלמידי ישיבה, אתם מוזמנים לנסות לזהות את עצמכם:

הנלהב

את הנלהב קל לזהות לפי זה שהוא ממש נלהב. הוא קופץ ורץ ותופס את ההוא שלידו ממש חזק ושר מכל הלב. במיוחד קל לזהות אותו כשהוא מחבק ספר תורה הזמן שהוא יושב על הכתפיים של מישהו, אבל ייתכן שבדיוק תהיו עסוקים בלעצום עיניים בבהלה. העובדה שנשארות לו אנרגיות היא בגדר נס רפואי שנבדק אצל טובי המדענים, בטח בהתחשב בכך שמדובר בבחור ישיבה שלא תמיד מקפיד על כושר ובעתות שגרה רץ רק לתפילת מנחה ולאוטובוס.

כשייגמרו ההקפות תוכלו לזהות אותו לפי זה שאין לו קול. איכשהו עד הבוקר הקול מתחדש, נגמר שוב (בעלייה לתורה תישאר רק לחישה), חוזר שוב ואחרי הקפות שניות נאלם סופית עד ראש חודש חשוון לערך.

המהנדס

זה לא שלא טוב לו איך שרוקדים כרגע, הוא פשוט חושב שאפשר לשפר את זה ויודע בדיוק איך. אם כולם נותנים ידיים, הוא ישים ידיים על הכתפיים של זה שלפניו וינסה להתחיל טרנד של רכבת. אם המעגל עגול מדי, הוא ינסה לפתל אותו כמו נחש שיכור. אם רוקדים שלוש דקות באותו קצב, הוא יסמן באמצעות דפיקות עזות על הבמה שעכשיו מאטים את השיר וכולם קופצים בהתלהבות. לפעמים הוא אפילו ינסה להתחיל שיר חדש, אבל פה כבר מדובר בהימור מהסוג שקל להיכנס אליו וקל עוד יותר ליפול בו חזק. מי שניסה פעם אחת ונכשל ולמרות זאת ניסה פעם שנייה הוא מהטיפוסים שיגיעו לכנסת יום אחד. אם הוא גם הצליח, סביר שאפילו לממשלה.

המתנדב

מכירים את האלה שברוסיה היו מהנדסים והיום הם שומרים בקניון? אז בבית הוא היה אח גדול, ופה הוא סתם בחור בשיעור ב'. שמחת תורה הוא הזמן שבו המתנדב זוכה להוציא לפועל את השאיפות האח-גדוליות שלו. בכל רגע נתון תראה אותו כשעל כתפיו ילד בין גיל שנתיים ל-12, והוא רוקד בשמחה של מגשים משאלות. ילדי האברכים ינופפו לכל הכיוונים בדגל צבעוני או בבובת ספר תורה, ויבקשו להישאר עוד קצת על הכתפיים אבל הוא יוריד אותם כעבור כמה סיבובים, יחזיר אותם להורים שדווקא היו די מרוצים מכמה דקות של שקט (או סביר יותר, של דאגה ליתר הילדים), ינשום קצת וימצא ילד אחר שמשווע להסתכל על האירוע מלמעלה.

המיסיונר

יש לו משימה: תרקוד, ידידי, תרקוד. שמחת החג שלו לא שלמה כל זמן שאתה עומד בצד ומחליף כוח, או גרוע יותר – יושב בפינה ופותח גמרא, שהרי מה זה הרעיון המשונה הזה ללמוד תורה דווקא בשמחת תורה. בכל פעם שהוא יעבור לידך הוא ינסה למשוך אותך פנימה, כשהוא יצליח הוא יחזיק בך בכוח וינסה להלהיב אותך עוד ועוד. כשיהיה מרוצה ממך (או יחליט שאתה אגוז קשה מדי לפיצוח) הוא ייפרד ממך בטפיחה עזה וימצא קורבן אחר שבדיוק עומד בצד הרוקדים.

הפטפטן

הוא רוקד, בטח, אבל כיוון שהוא גם ככה במקרה מחבק את ההוא שלידו, זה בדיוק הזמן לספר לו את ההתפתחויות המסעירות, בין אם בעולם הפוליטי או בסוגיית שור שנגח. לרוב תוכלו למצוא אותו מתקדם במעגל החיצוני והאיטי ביותר, השפתיים נעות אבל לא בקצב של השיר שכרגע מושר בלהט אלא בקצב הרכילות העדכנית. לפעמים הוא מחליט שהגיע הזמן לשיר, מספיק בערך ארבע מילים – "…תורתך, כל היום היא…" – ואז נזכר שיש לו משהו חשוב להפליא להשלים מהמשפט הקודם והוא שוקע בחזרה בשיחה. אחרי כמה סיבובים ינטוש את הספינה, ימצא מישהו מסוגו ויחד הם יבלו את שתי ההקפות הבאות בצד, עד שהם ייזכרו שזה בכל זאת שמחת תורה ויחזרו לדבר עם אנשים שרוקדים כרגע.