אין ספק שאלמור לאנרד הוא מגדולי כותבי ספרות הפשע של הדורות האחרונים. 58 הספרים שיצאו מתחת ידו לפני שהלך לעולמו ב־2013 שימשו השראה לאינספור סרטים וסדרות, כאשר בדרך כלל צופים אפילו לא היו מודעים לבסיס הספרותי של היצירות. אחד העיבודים המוצלחים ביותר לסיפוריו של לאנרד הוא הסדרה "ג'סטפייד" ("צדק פרטי"), ששודרה בין 2010 ל־2015 וזכתה להכרה כיצירת מופת (בעיקר אחרי שירדה מהאוויר). לכן, קל לראות מדוע חשבו שם בהוליווד שכדאי להחזיר את הסדרה לסיבוב נוסף, בעונה מיוחדת ששודרה לאחרונה ומבוססת על ספר אחר של לאנרד: City Primeval ("עיר ראשונית"). אומנם המרשל ריילן גיבנס (טימותי אוליפנט), גיבור הסדרה המקורית, אינו מופיע בספר הזה, אך זה נראָה כמו הימור בטוח: לקחת דמות מוכרת ואהובה ולהכניס אותה לעלילה בסגנון אחר.
ובאשר לעלילה: "עיר ראשונית" נפתחת 15 שנים אחרי האירועים של ג'סטפייד המקורית. ריילן גיבנס הוא מרשל מקנטקי שגר במיאמי ומטפל באופן זמני בבתו בת ה־15, ווילה (בתו ויויאן אוליפנט בתפקידה הראשון). אך אירוע אלים ואקראי מוביל אותו מהחופים ומהשמש של פלורידה אל הרחובות החשוכים, הלכלוך והשחיתות של דטרויט. שם הוא מסתבך בפרשה מסועפת שכוללת את פרקליטת ההגנה המסתורית קרולין ויילדר (אונג'ונה אליס־טיילור), בעל הבר הקשיש סוויטי (וונדי קרטיס־הול), המאפיה האלבנית ואוסף אקלקטי של שוטרים ואנשי ביטחון. הנבל הגדול של העונה (כי תמיד יש כזה בג'סטפייד): פושע פסיכופטי המכונה "האיש הפרוע מאוקלהומה" (בויד הולברוק) שזורה מוות וכאוס בכל מקום שהוא דורך.
מבחינת קווי העלילה, ניכר שזה סיפור של לאנרד. הדמויות צבעוניות, הדיאלוג שזור בהומור והסיפור קופץ בתזזיתיות מנקודה לנקודה ומאירוע לאירוע במתיחות שהולכת ונבנית עד להתפרצות הצפויה מראש. לכאורה, הדרך המושלמת להחזיר דמות טלוויזיונית אהובה למסך הקטן. אבל הבעיות מפציעות כמעט מיד.
קודם כול, נתייחס לעצם שובו של ריילן גיבנס. קשה להאמין שיימצא בישראל אוהד גדול יותר של הדמות והסדרה מאשר עבדכם הנאמן, ולכן המתנתי בדריכות לרגע שבו הוא יצעד שוב אל זירת פשע מורכבת עם כובע קאובוי גדול, מבט משועשע ויד שתמיד נשארת סמוכה לאקדח שעל החגורה שלו. בסדרה המקורית היה משהו קסום בדמות הזו, משהו שנסך תחושה של ביטחון אצל הצופים גם ברגעים הדרמטיים והמותחים ביותר: אם הוא שם, כנראה הכול יהיה בסדר. מלבד המשחק המבריק של טימותי אוליפנט, הסיבה להרגשה הזו הייתה הסביבה שהוא שיחק בה – החצר האחורית של קנטקי, מלאה ברדנקים ופושעים הזויים ומאפיונרים שמסתתרים במקום האחד שאף אחד לא יחשוב לחפש. זה היה כמו ארגז חול אחד ענק, וגיבנס התאים לו באופן מופתי.
אבל בסדרה הזו, משהו פשוט לא עובד. הדמות המגניבה כל כך נעשתה קצת קשה, ופתאום גיבנס פחות בטוח בעצמו, פחות בשליטה. יכול להיות שזה מכוון, הדרך של היוצרים להבהיר לנו שעברו 15 שנה וזה לא לגמרי אותו אדם שהכרנו, בטח כשהוא נזרק אל תוך דטרויט ולמציאות שונה מאוד ממה שהכיר. אבל בפועל, בלי הכיף והצ'ארם הקליל, הדמות הזו לא לגמרי עובדת, וברגע שהדמות הראשית שלך פגומה – כל העלילה תהיה פגומה.
והעלילה, אפעס, לא מאוד מבריקה גם ככה. תמיד כיף לצפות במותחן משטרתי טוב, במיוחד כשהוא כולל אנטגוניסט משוגע וכובש, אבל המותחן הזה מלא בחורים והנבל שלו חדגוני באופן מבאס. הסיפור אולי הולך ומסתעף, אבל בדרכים שלא מעוררות סקרנות אצל הצופים, אלא בעיקר את השאלה מתי כבר יתווסף מתח אמיתי ומתי נרגיש את ההשלכות של מעשיהן של הדמויות. במקום זה, הנבל שלנו עובר מסצנה לסצנה כשהוא טובח בדמויות שוליות ואילו השאר משחזרות את אותם צעדים מפרק לפרק, כשהעלילה הולכת ומזדחלת אל עבר סוף חצי־צפוי.
למען הסר ספק, הצפייה בשמונת הפרקים הללו הייתה מבדרת ומהנה – אבל גם חסרה מאוד. אולי אם היו בונים כאן דמות ראשית חדשה ומקורית (בהתאם לספרים), העלילה הייתה עובדת טוב יותר. ואולי אם היו מתאימים יותר את הסיפור, התפאורה והדמויות לריילן גיבנס, היינו מקבלים משהו שמזכיר את רגעי הזוהר של העבר.
במקום זה, יצאנו עם מיני סדרת דרמה־מתח בינונית, שתישכח בקלות זמן קצר אחרי הצפייה. אבל ברוח התקופה, נזכיר שתמיד אפשר לעשות תשובה. ואם השמועות על עונה שנייה שתתרחש בקנטקי נכונות, אולי היוצרים עוד יזכו לעשות תיקון ראוי.
ג'סטפייד: עיר ראשונית
דיסני+
