במוקדם או במאוחר תאלץ ממשלת ישראל להניח את הרפורמה המשפטית מאחוריה ולהמשיך הלאה. למרות שיש בימין מי שממשיכים להתעקש שתוכנית לוין תיושם בצורתה המקורית והמקיפה, ספק רב אם יש לקואליציה את כוח הרצון, הנחישות הפוליטית והלגיטימציה הציבורית הנחוצים לשם כך. אפילו מבחינה פרוצדורלית גרידא, ספק אם ניתן למצוא 61 אצבעות שיתמכו ברפורמה כוללת, כל שכן תמיכה מצידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו.
ואולם העידן שלאחר הרפורמה המשפטית לא חייב להיות עידן של קפיאה על השמרים. מטבע הדברים, לאחר שהרפורמה המשפטית תידחק לקרן זווית, תעסוק הממשלה ביתר שאת בסוגיות "הרגילות" שהן מעניינה של כל ממשלה מתפקדת – החל מאתגרים כלכליים ועד לסוגיות ביטחוניות. עם זאת, הממשלה יכולה וצריכה לנצל את שעת הכושר הייחודית הקיימת בציבוריות הישראלית לקידומם של מספר שינויים בכללי המשחק הפוליטיים שאינם קשורים למערכת המשפט ושבכוחם לחזק את חיוניותה של הדמוקרטיה הישראלית.
הצעד הראשון שנכון לנקוט בו הוא הורדת אחוז החסימה, מהלך שיאפשר להגדיל את ייצוגיותה של הכנסת. הכנסת, כיודע, משמשת כאספה לאומית. באספה זו מתכנסים נציגים שמקבלים מנדט מקבוצות שונות בציבור במטרה לקדם את השקפת עולמם. מזווית דמוקרטית, טוב שכמה שיותר מהעמדות הפוליטיות של הציבור יבואו לידי ביטוי ויזכו לייצוג בבית הנבחרים.
אחוז חסימה גבוה מהווה חסם כניסה לכנסת. בדומה לחסם כניסה לענפים כלכליים שונים, אחוז חסימה גבוה מטיב עם סיעות פוליטיות קיימות ומקשה על מפלגות מתחרות פוטנציאליות. ואולם כשם שתחרות עד כמה שיותר חופשית מטיבה עם הצרכן, כך גם תחרות פוליטית עם אחוז חסימה נמוך מטיבה עם האזרח. מה גם שבניגוד למיתוס שהשתרש, אחוז חסימה גבוה אינו תורם לביצורה של יציבות פוליטית. קשה למצוא קשר ברור אמפירי בין אחוז חסימה גבוה ליציבותן של ממשלות. בהתאם לכך, טוב תעשה הממשלה לו תוביל מהלך להורדת אחוז החסימה מ-3.25% ל-2% ואף למטה מכך.
המהלך השני שנכון להתחיל לקדמו הוא הגדלת מספר הנציגים בכנסת. כנסת ישראל מנתה 120 נציגים בשנת 1948, כאשר אוכלוסיית המדינה עמדה על 600 אלף איש, והיא מונה כ-120 נציגים כיום במציאות של למעלה מתשעה מיליון אזרחים. בפשטות: מספר האזרחים גדל, החברה הישראלית הפכה למורכבת ומגוונת יותר, אך מספר הנציגים נותר זהה. השכל הישר מורה כי ככל שמספר הנציגים לנפש יהיה נמוך יותר, כך תתאפשר תשומת לב פרלמנטרית מועטה יותר לסוגיות חשובות לציבורים שונים ולהיפך. עוד נציגים הם עוד אנשים שיכולים לאייש ועדות, לפקח על הממשלה ולתת את דעתם לעוד סוגיות שכיום לא זוכות לתשומת הלב הפרלמנטרית הראויה להן.
אחוז חסימה נמוך יותר וכנסת גדולה יותר יחזקו את הקשר בין הציבור לכנסת ויאפשרו לאחרונה להקצות קשב רב יותר לבעיות הציבור. לכך צריך להוסיף מהלך נוסף, שלישי במספר, שעיקרו עיבוי הצוות המקצועי העוטף את נבחרי הציבור שלנו והגדלת שכרם. פרלמנטרים טובים נדרשים לצוות מקצועי טוב. על הצוות הזה לא רק לזכות להכשרה נאותה ברזי הפוליטיקה, התקשורת והמדיניות הציבורית אלא גם להיות גדול מספיק.
לרשות נציגי הציבור צריכים לעמוד לא רק תנאים פיזיים הולמים לעבודה פרלמנטרית מוצלחת אלא צוות מקצועי גדול שיאפשר להם לתת את הדעת על ההצעות השונות אשר עומדות על הפרק. בהקשר זה, רכיב השכר הוא בעל חשיבות עליונה. השכר המשולם היום ליועצים פרלמנטריים נמוך מכדי למשוך אנשים כישרוניים שאינם סטודנטים.
המהלך הרביעי והאחרון שהממשלה יכולה להניע – והיצירתי מבניהם – הוא יצירתו של פורום ייעודי שתפקידו לעמוד על החולשות המצויות בשיטת המשטר הדמוקרטית שלנו, לגבש להן מענה מוסדי הולם ולהציע את מסקנותיו לכנסת. פורום כזה יכול אמנם להיות מורכב משורה של מומחים במדע המדינה ותורת המשפט, אישים מובילים במשק, ראשי ערים לשעבר, אנשי דת בכירים וכן הלאה. אך מזווית דמוקרטית נכון יותר שחבריו של הפורום ייבחרו בהגרלה מבין כלל האזרחים שמעוניינים להציע את עצמם למשימה זו. בחירה רנדומלית שכזו אינה שוללת מחברי הפורום את האפשרות להיוועץ עם כל מומחה בעל שם. אבל היא כן מעצימה את הציבור עצמו ומטילה על כתפיו לגבש עבור עצמו את השינויים בשיטת המשטר שמהם הוא עצמו יושפע.
נקיטה בצעדים אלה לא תהפוך את מתנגדיה הקיצוניים של הממשלה הנוכחית לאוהביה. זו גם לא צריכה להיות מטרתם. היא כן, עם זאת, תשמוט את השטיח מתחת לרגליהם של כל מי שמאשימים את הממשלה בכוונה להפוך את ישראל למדינה שאינה דמוקרטית, "דמוקרטיה חלולה" או "רודנות בחסות החוק". עלינו לזכור כי שינויים (נחוצים) במערכת המשפט אינם ממצים את כלל השינויים שיש לקדם בשיטת המשטר שלנו. הגיע הזמן לחשוב ברצינות על הדמוקרטיה הישראלית, לבצרה ולחזקה.
