לאחר פרסום הניתוח במאמר הראשון בו מפורטים הגורמים והסיבות האסטרטגיות המנסות להסביר את העיתוי הנוכחי להתקדמות ההסכם, אתמקד במאמר זה בהזדמנויות והסיכונים הכרוכים בו. ראוי להזכיר, שבמציאות ו"בחיים האמיתיים" אין נוסחה של רווח מוחלט, ובמערכת יחסים אסטרטגיים שבין מדינות, ובוודאי בין 3 כאלו (ועוד פלסטינים שנפרט בהמשך), הרווח וההפסד תמיד יהיו יחסיים, זמניים, ובעיניי המתבונן – סובייקטיביים. בכדי שהדרג המדיני יוכל לקבל החלטות כאלו, נדרש לנתח ולבסס את מאזן הרווח וההפסד, "לתמחר" אותו במשמעויות, ולקבל החלטה מושכלת אחת: האם ההסכם תורם לביטחון הלאומי של מדינת ישראל או פוגע בו.
ההזדמנויות האסטרטגיות
בחינת ההזדמנויות והסיכונים תיעשה תוך התייחסות לכל מדינה הקשורה להסכם, תחת הערת אזהרה: לא כל הזדמנות או סיכון הם שווים במשקלם, ולעיתים מענה לסיכון או שילוב בין סיכון והזדמנות, יכולים לייצר משקל שונה הנדרש לבחינתו. ההזדמנות המרכזית כתוצאה מהסכם כזה היא שינוי המציאות האסטרטגית לחיוב באזור המזרח התיכון, ואף השפעה חיובית ברמה הגלובלית, ע"י דחיקת סין ורוסיה לא רק מהשפעתן באזור, אלא מיכולתן להשפיע בעולם, וזאת באמצעות יצירת רשת מסילות המחברת בין הודו – מעצמה עולמית עולה, סעודיה, ישראל, אירופה והמערב.
ארה"ב
1. ברמה הגלובלית: כפי שציינתי, ההישג העיקרי לארה"ב היה בתחרות בין המעצמות, והיכולת לדחוק חזרה את סין מהשפעתה הגוברת במזה"ת, והקטנת השפעת רוסיה. בנוסף, ארה"ב תוכל להשפיע על סעודיה ייצור הנפט והורדת מחירו (מה שלא הצליח בעבר), ובכך להשפיע על רוסיה ובאופן עקיף על יכולתה הכלכלית לתמוך במלחמה מול אוקראינה.
2. ברמה האזורית: ארה"ב איבדה נקודות רבות בקרב בנות בריתה הנמצאות במפרץ, ובכלל, נסיגות ארה"ב מהמקומות שצוינו בעשור האחרון, העבירו מסר ברור על סדר עדיפות חדש. הסכם חדש שיכלול את חזרת ארה"ב ל"מגרש" המזרח-תיכוני, ובכללו גם זירת המפרץ, יכול להחזיר מידה רבה של אמון בה.
3. מול איראן: שתיקתה הרועמת של ארה"ב לאחר תקיפת מתקן הנפט הסעודי – ארמקו, ע"י איראן עשתה נזק אסטרטגי משמעותי לכל שותפיה בעולם ("צופים מהצד"). קידום הסכם עם ערבויות ביטחון, יחזירו את ביטחון המדינות השותפות בארה"ב כמשענת אסטרטגית. בנוסף, קידום ברית הגנה אזורית כפי שתפורט, יסייע ליציבות האזורית והביטחונית מול איומי איראן ושלוחיה.
4. כלכלי: סעודיה עדיין מהווה הכנסה חשובה לכלכלה האמריקאית. אומנם לארה"ב קיימת עצמאות אנרגטית בהקשרי נפט, והנפט הסעודי איבד מערכו האסטרטגי, ועדיין, סעודיה מהווה שוק חשוב מאוד לתעשיות הנשק והמשק האמריקאי. לדוגמא, בעסקה האחרונה שנחתמה בין סעודיה לארה"ב, השווי נע בין 290 מיליארד דולר ל-350 מיליארד דולר לעשור! במצב הנוכחי, סעודיה זקוקה באופן נואש לנשק "שובר שוויון" מול איראן כדוגמת מטוסי ה 35-F, מערכות הגנ"א, סייבר, ועוד. השווי הפוטנציאלי של עסקאות אלו הוא מאות מיליארדי דולרים, החשובים מאוד למשק האמריקאי ולמצב התעסוקה שם. זאת עוד מבלי לתמחר את דרישת הסעודים להקמת כורים אטומיים, כחלק מאותו חזון של מב"ס לסעודיה 2030, ובו יש גיוון למקורות אנרגיה, והכנסות.
5. הזווית הישראלית והפלסטינית: הגעה להסכם בהובלת ארה"ב תהווה לא רק סימן לשיקום, אלא אף לחיזוק משמעותי ליחסים עם ישראל, ולתמיכה הפנימית האפשרית של יהודי ארה"ב בממשל הדמוקרטי. מחלקת המדינה (גוף ממשלי הידוע בתמיכתו הקבועה בסוגיה הפלסטינית, ובחזון 2 המדינות ל-2 עמים) מנסה לקדם שורה של החלטות יותר מסמליות עבור הפלסטינים ובהן פתיחת קונסוליה בירושלים, העברת שטחים, הסדרי ביטחון וחיזוק המנגנונים ועוד. עניין זה מקדם אותם צעד נוסף לבדרך להקמת מדינה, במסגרת אותו חזון. מבחינת מחלקת המדינה וממשל ביידן, הצלחה כזו מחזקת את הביקורת הגוברת בקרב הצד הפרוגרסיבי שבמפלגה, וכן בקרב תומכיו בציבור.
סעודיה
1. ההיבט המדיני והפנימי: מוחמד בן סלמאן מנסה למצב את מיקומו כשליטה ומנהיגה של סעודיה. מב"ס פועל בדרכים יצירתיות ובלתי צפויות, תוך לקיחת סיכונים, ובעיקר בניסיון לגוון משענות אסטרטגיות. עם זאת, מבעד לדברים, נראה שמוחמד בן סלמאן מעדיף את המשך הברית עם ארה"ב והמערב, שם הוא רואה את עתידה והתפתחותה של סעודיה, בהיבט המדיני, הכלכלי והביטחוני. לא רק זאת, המשך ההגמוניה הערבית-סונית תלוי במידה רבה ביציבות הממלכה, והצלחתה.
2. ההיבט הביטחוני: איראן היא איום קיומי. המשוואה שניתחנו- סעודיה=נפט, פגיעה בנפט= פגיעה אנושה בסעודיה, מובילה את מב"ס להבנה כי הוא זקוק "לאיזון והשוואת יכולות" מול איראן. בראייתו, קיימת כאן הזדמנות אסטרטגית להשיג משוואה כזו, וזאת באמצעות 3 הבקשות מארה"ב: א. יכולת גרעינית עצמאית, קרי ייצור מעגל דלק סעודי (למעשה, כמו איראן, המעשירה אורניום באופן עצמאי, ושולטת באחוז העשרתו, וממילא בהחלטה למעבר מהעשרה אזרחית לצבאית).ב. בקשה לרכישת אמל"ח אסטרטגי "שובר שוויון", כדוגמת מטוסי החמקן 35-F, כטב"מים מתקדמים, מערכות הגנה אווירית ועוד, יכולות שיאזנו מעט את אי השוויון המשמעותי הקיים כיום במאזן שבין סעודיה לאיראן. ג. ברית הגנה עם ארה"ב- גם זו דרך נוספת לנסות ולהבטיח את הרתעת איראן מלפגוע בסעודיה. הסוגיה הפלסטינית, לראייתי, אינה תופסת מקום מרכזי, ואף לא תנאי בעיניי הסעודים. ניתן לציין כי בראייתם הפלסטינים מזוהים כבוגדנים, מושחתים ושלא ניתן לסמוך עליהם. ועם זאת, רחשי הציבור בסעודיה עדיין רוצים לראות תמורה כלשהיא לפלסטינים (ולא לרש"פ), ועל-כך אפרט בחלק הישראלי.
3. היבט כלכלי: קידום חזון המסילות של ביידן, יאפשר לסעודיה לגוון את מקורות ההכנסה, לייעל ולמקסם את מחירי הנפט, ולאפשר דרכם העברת סחורות מהודו אל אירופה והפוך, באופן שע"פ תחזיות יוכל להוזיל בכ-20 אחוזים את העלויות בהשוואה לאופציה הימית דרך תעלת סואץ. בנוסף, רכישת יכולות וטכנולוגיות ישראליות יתרמו באופן ישיר לקידום חזונות של מב"ס.
ישראל
הסכם לישראל מייצר הזדמנויות אסטרטגיות רבות, מגוונות וחשובות.
1. מדיני – ישראל נמצאת בצומת דרכים המחברת בין יבשות. חזון המסילות יחזק את עוצמתה של ישראל. כלכלה מחפשת יציבות, והאינטרס של העולם המערבי (הודו, המפרציות ואירופה) הוא לחזק את היציבות האזורית, כדי לאפשר את מעבר הסחורות היבשתי דרך ישראל. חיזוק היחסים המיוחדים עם ארה"ב גם הוא מהווה נדבך חשוב בתפיסת הביטחון הישראלית.
2. עוצמה "רכה"- הסכם זה יכול לסייע בקידום הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערביות ו/או מוסלמיות נוספות. מדינות אפשריות: עומאן, פקיסטן, אינדונזיה, בנגלדש, ניז'אר, סומליה, מאוריטניה, ועוד. משמעותו הנוספת והחשובה של הסכם כזה, פירושה קץ הסכסוך בין היהדות לעולם המוסלמי-סוני, ולא רק בין מדינות.
3. כלכלי – עם החתימה על ההסכם, הפוטנציאל הכלכלי עצום. מדובר על סדרי גודל של עשרות רבות של מיליארדי דולרים שייכנסו לכלכלה הישראלית, חלקן ממעבר הסחורות דרך ישראל, אנרגיה, מכירת טכנולוגיות ישראליות מובילות לסעודיה בתחומי המים, הבריאות, האוכל, המדע, וכמובן הסייבר והבינה מלאכותית (AI). זאת, בנוסף למכירת נשק ואמל"ח אשר יידרש לקבל אישורים מתאימים, וסעודיה זקוקה לו מאוד – סייבר, הגנה אווירית (טילי "ברק", מכ"מים וסייפדר), טילי נ"ט ועוד).
4. ביטחוני – ההזדמנות המרכזית של ישראל נמצאת בחיבור ארה"ב-סעודיה-ישראל, ויצירת יכולת נגד לאיראן. החזרת האופציה הצבאית מול איראן נמצאת בנקודה נמוכה באינטרס האמריקאי, אך החתימה על ההסכם יכולה לסייע להחזרתה. בנוסף, קידום ברית אזורית בנושאי הגנת מרחבי השיט במפרץ ובים האדום, הגנה אזורית בתחומי האוויר ואיום הנשק המדויק (טילים, כטבמ"ים, טילי שיוט) הוא משמעותי, ולא יפורט כאן מעבר.
הסיכונים האפשריים
ככלל, כל הזדמנות, יכולה להפוך לסיכון יחסי אם לא תצליח. אפרט כאן את עיקרי הסיכונים הנדרשים לתשומת לב מקבלי ההחלטות:
1. מדיני – כישלון המו"מ וחוסר היכולת להגיע להסכם חתום, עלול לפגוע בתדמיתה של ישראל, או לייחס לה את חוסר הצלחתו.
2. ביטחוני – שלוש דרישות סעודיה המרכזיות עשויות לייצר איומים וסיכונים עבור ישראל. יכולת ייצור מעגל דלק גרעיני עצמאי, יחד עם הבנה שיכולת כזו עלולה להפוך ליכולת צבאית גרעינית, מהווה את הסיכון המרכזי, והדוגמה המוחשית ביותר לכך היא איראן. תהליכי הבקרה והפיקוח שננקטו לא עזרו, והתחלפות השלטון הביאה את איראן היום למדינת "סף גרעין". חוסר יציבות השלטון בממלכה הסעודית (גם בין השליטים), שינוי במדיניותה, עלולים להפנות יכולת זו מול ישראל. זאת בתוספת סיכונים לזליגת נשק, בק"ן, ואפשרות ליצירת מרוץ חימוש אזורי גרעיני מוגבר (מצרים, טורקיה). מכירת אמל"ח מתקדם מארה"ב לסעודיה מחייבת את בחינת הבקשה לפרטים, תוך עיקרון מוביל: שמירת היתרון היחסי של ישראל (MQE).
ברית הגנה בין סעודיה לארה"ב מאתגרת את ישראל באופן אחר. ברית הגנה במודל דרום קוריאה לדוגמא, מחייבת הצבעה בסנאט, ורוב של 67 סנאטורים, המחייב הצבעה לא רק של הדמוקרטים, אלא גם של רפובליקנים. צורת הפעולה מול אינטרס כזה היא האתגר של ישראל, והאם בכלל הוא אפשרי בבחינת "מתנת בחירות" של הרפובליקנים לדמוקרטים.
3. הסוגיה הפלסטינית – כפי שציינתי, היא אינה מהווה תנאי, אולם סעודיה מחויבת לתמורה מסוימת מול הציבור הפנימי והרחוב הערבי כולו. בנוסף, נדרש ל"נטרל" את המוטיבציה העודפת של מחלקת המדינה בניסיון לקדם את חזון 2 המדינות, חזון שאין לו היתכנות הנראית לעין כמעט לכל מנהיגי ישראל מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד.
4. איראן – איראן עלולה לקדם מהלכים צבאיים מול סעודיה ו/או ישראל, בכדי לנסות ולטרפד את הצלחת ההסכם. באופן ישיר, או באמצעות שלוחיה.
5. סין ורוסיה – כתוצאה מהבנת דחיקת השפעתן, יכולות לייצר מהלכי התרסה בדמות חיזוק הברית עם איראן, קידום עסקאות אמל"ח בתחומי הטילים ואף הגרעין, ועוד.
לסיכום ביניים, בצד ההזדמנויות והסיכונים, על ישראל לנהל מתחים וסיכונים בצורה מחושבת, במאמר הבא, אפרט את הדרכים האפשריות כמענה לסיכונים, ואת ההמלצות הכלליות לדרג המדיני, טרם קבלת ההחלטות
