דברי הראשון לציון הרב יצחק יוסף על ה"טמטום" הנגרם מאכילת מאכלות אסורים לא הפתיעו שום אדם דתי. פרשנותו של הרמב"ן לדברי הגמרא במסכת יומא, שאכילת מאכלים שאינם כשרים יוצרת השפעות מיסטיות־תודעתיות שליליות על האוכלים אותם, מקובלת כבר מאות שנים על הוגים ורבנים רבים. אכן, יש גם פרשנויות אחרות לדברי הגמרא, אך אי אפשר להגיד שאמירותיו של הרב יוסף חריגות בנוף הדרשנות הדתית המקובלת במאות השנים האחרונות. דברי תורה כמו זה שהשמיע הרב יוסף נשמעים לא מעט בבתי הכנסת, בעיקר בשבת שקוראים בה בתורה את פרשת "שמיני".
אבל הרב יוסף איננו דרשן רגיל, ושיעורו במוצאי השבת שעברה לא עסק בדיני כשרות ולא בפרשת "שמיני". לכן אין להתייחס לציטוטו מדברי הגמרא כאל בחירה תמימה. מדובר בשיעור שמטרתו המוצהרת היא חינוכית־ציבורית, והמסר של הרב יוסף – שהוא ביקש להעביר אותו דווקא דרך הבאת המדרש הזה, ולא אחד מאלפי מדרשים אחרים – הוא לעג לציבור שאיננו מקפיד על שמירת הלכות כשרות: "אני רואה כל מה שקורה בציבור החילוני. הם מסכנים. אין להם סיפוק בחיים, הכול למען תאוות העולם הזה… אדם שאוכל לא כשר, המוח שלו נהיה מטומטם וקשה לתפוס דברים, לא קולט" .
חשוב להדגיש: לרב הראשי מותר להגיד כל מה שהוא רואה לנכון. במדינה יהודית שהיא גם דמוקרטית, לא סותמים לרבנים את הפה. לרבנים צריך להיות חופש ביטוי מלא, והניסיון לסכור את פיהם באמצעים משפטיים, כפי שנעשה בימים אלו למשל לרב העיר ירושלים שלמה עמאר, הוא חרפה שאסור להסכים לה.
ואחרי שכתבנו את זה, מותר לשאול אם זו הדמות שאנו רוצים שתהיה לרבנות הראשית לישראל, אם זה המסר החינוכי שעם ישראל מצפה לו מהמוסד התורני־רוחני הגבוה ביותר של מדינת היהודים.
הרב יצחק יוסף עצמו, כמו גם סגנונו האישי, אינם העניין. כהונתו כרב הראשי הייתה אמורה להסתיים באוגוסט. בעוד פחות משנה הוא כבר לא יהיה הרב הראשי לישראל, שכן הבחירות לכהונת הרבנים הראשיים יתקיימו בחודשים הקרובים. 150 חברי האספה הבוחרת ייתכנסו בירושלים ויבחרו למדינת ישראל שני רבנים ראשיים. האם הם יוסיפו כבוד והערכה לרבנות הראשית או להפך? האם ההתנהלות שלהם תגרום לעם ישראל להבין מדוע הוא זקוק לרבנות ראשית, או שמא תביא גם ישראלים עם כבוד ליהדות ולערכיה לתהות מדוע יש בה צורך?
לפי סקר מדד הדמוקרטיה 2022 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור האמון ברבנות הראשית עומד בשנים האחרונות על כ־30 אחוזים – גבוה מעט מהשפל שנרשם בשנת 2017, ועדיין נמוך מאוד. לשם השוואה, האמון בבית המשפט העליון, שמצוי בעיצומם של ימים אלו בנקודת שפל היסטורית, עומד על כ־40 אחוזים – נמוך, אבל גבוה יותר. לחוסר האמון הזה יש סיבות רבות, אך קשה לנתק אותו גם מאמירות כמו זו שיצאה מפיו של הראשון לציון השבוע.
הבחירות לרבנות הראשית הן כבר שנים רבות אירוע פוליטי. השאלה מי המועמד הראוי ביותר להרמת קרנה של הרבנות הראשית ולשיפור מצבה אינה העיקר. מה שחשוב הוא סידור עבודה פוליטי לרבנים המקורבים למפלגות מסוימות.
האם הבחירות הבאות יהיו שונות? קשה להיות אופטימיים, אך מותר לקוות. כל אחד מ־150 חברי האספה הבוחרת צריך לשאול את עצמו מאחורי פרגוד הקלפי רק שאלה אחת: אילו רבנים ראשיים עם ישראל צריך בעת הזו – כאלה שמקפידים על מה שהחילונים מכניסים לפה, או כאלה שמקפידים על המילים שהם עצמם מוציאים מהפה?
