הרב הראשי יצחק יוסף גינה השבוע את תופעת היריקות על אנשי דת וצליינים נוצרים בתור "מופע של התגרות באומות, תוך שימוש בשם הדת ובשם שמיים". העובדה שמנהג היריקות כלפי כנסיות ואנשי דת נוצרים היה נפוץ בעבר ביהדות אשכנז לא הפריעה לרב לגנות אותו. הוא הבין היטב שמה שהיה לגיטימי בימי הביניים, כשהיהודים נדרפו והיו חסרי אונים הנוצרים, לא לגיטימי ואפילו מאוס במדינה יהודית, שהיהודים הם הריבון בה והנוצרים המיעוט.
אבל ההבנה הזו לא מנעה מהרב יוסף, כמה ימים קודם לכן, לשחרר לאוויר העולם אמירה מקוממת מצד עצמה. בשיעור במוצאי השבת שעברה אמר יוסף שהמוח של אדם שאוכל אוכל לא כשר "נעשה מטומטם". גם לו היה מקור לסמוך עליו – הגמרא במסכת יומא, שלומדת זאת מהפסוק "ונטמתם בם". ובכן, מה מותר הרב הראשי מפעיל הימין הקיצוני? שניהם נסמכים, כשנוח להם, על מקורות עתיקים כדי להצדיק התבטאויות או התנהגויות בלתי נסבלות במונחי ימינו.
זו מהות הפונדמנטליזם: הפונדמנטליסט אינו ממציא אף פעם את העמדות והמעשים המטורללים שלו. תמיד יהיו לו מקורות עתיקים או מסורות עתיקות להסתמך עליהם. מהות הבעיה הפונדמנטליסטית טמונה בעצם ההנחה שמקורות ומסורות מלפני אלפי שנים יכולים לשמש מודל אוטומטי, העתק־הדבק, להתנהלות בימינו.
ואם תאמרו, הרי כל העולם הדתי מבוסס על העתק־הדבק מימים עברו, ובשם ההנחה הזו אנחנו מנענעים אגודה של ארבעה מיני צמחים בסוכות, נמנעים מכל גרגר חמץ בפסח, ואפילו מכאיבים לתינוק בן שמונה ימים. אכן, מערכת היחסים בין העבר להווה אינה חד־ממדית: היא צריכה תמיד להישקל במאזניים מדוקדקים של מידת חשיבות המצווה או המנהג מהעבר, לעומת מידת פגיעתם בנורמות ההווה.
ארבעת המינים בסוכות וההימנעות מחמץ בפסח מושרשים מאוד ברצף הדורות מצד אחד, ואינם פוגעים בערכי ההווה מהצד האחר – ולכן אין כל בעיה להמשיך ולאמצם. ברית מילה פוגעת בתינוק חסר אונים, אבל מרכזיותה ברצף הזהות היהודית, כבר 3,000 שנה ועד היום, הופכת אותה לבלתי ניתנת לוויתור. אילו הייתה ניתקת מסורת המילה לאורך הדורות, אם מישהו היה מבקש לחדשה כיום, ייתכן שהיה מקום לומר שמכיוון שאיננה עומדת בנורמות דורנו ביחס לתינוקות, לא נפעל לחדשה.
גם בעולם הדתי עצמו השימוש בפונדמנטליזם בררני ומופעל בהתאם לאינטרסים. לדוגמה, המסורת המדברת על נשים ש"כל כבודן בת מלך פנימה" נדחתה אפילו בעולם החרדי כשרוצים לאפשר לגברים ללמוד תורה ולצאת משוק העבודה, ולשלוח את הנשים לפרנס.
באופן דומה, אין מזכירים בימינו את ההלכות הגוזרות על אפיקורסים – כלומר חילונים, ובוודאי מי שהתחנכו כדתיים ויצאו בשאלה – דין "מורידין ולא מעלין", שלפיהן יש להורגם, ובוודאי לא להצילם מסכנת חיים. אבל כשמישהו רצה לדאוג לכך שלא תינתן לערבים דריסת רגל ביישובים יהודיים, הוא דאג להוציא מהנפטלין את מצוות "לא תחנם", שלא לתת לגויים חניית קבע בארץ ישראל.
הסיבה לצמיחת הפונדמנטליזם – לא רק בישראל, ולא רק בעולם היהודי – היא תחושת הכאוס המלווה את עולמנו כיום. זהו עידן של אי ודאות גדולה לא רק באשר לעתיד התעסוקה, המשפחה וסוגיות מפתח אחרות, אלא גם באשר לעצם הקיום האנושי נוכח משבר האקלים והנשק להשמדה המונית. מול הכאוס הזה יש רבים שמאמינים – ויש מי שטורח לשכנעם בכך – שחזרה אל העבר הרחוק היא התשובה.
אין שקר גדול מזה: בני אדם סבלו מאוד גם בעולם העתיק, ובתי המקדש סבלו משחיתות פנימית קשה, כדרכם של מוסדות בעלי כוח. אין סיבה להניח שאם ייבנה כעת המקדש השלישי הוא ייפטר מהחולשות האנושיות האלה.
הערב ומחר נציין את שמחת תורה. יש הרבה מה לשמוח בתורה, הספר המלווה את עמנו ואת האנושות כולה לאורך יותר מ־3,000 שנה. אבל מי שיבקש להתעלם מהמתח בין פשט התורה ונורמות ההווה, שיבקש להעתיק את הנורמות ההן כלשונן, עלול לגרום לנו חלילה רק לעוד ועוד סיבות להתבייש בתורה – או לפחות בפרשנותה הפונדמנטליסטית.
