תוכנית הבוקר של "פוקס ניוז" התעסקה ביום רביעי בבוקר בנושא החביב על הרשת השמרנית: עוד פדיחה של הנשיא ביידן. הפעם היה זה פוסט שניסה לגרום לו להיראות מגניב עם קישור הזוי לסרט "ילדות רעות" מ־2004. אלא שבמהרה נאלצו חברי הפאנל ליישר קו עם המציאות העגומה שהמחנה שלהם עצמם נתון בה, והם התפנו להתעמק במשבר החריף שנוצר בוושינגטון. בפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית הודח יו"ר בית הנבחרים, קווין מקארתי, מתפקידו כמנהיג הבית התחתון של הקונגרס.
ההדחה היא שיאו (הנוכחי) של מהלך השמדה עצמית שמתרחש במפלגה הרפובליקנית, שיש הטוענים שהתחיל כבר לפני שני עשורים, בהתנהלות לעומתית מול הממשל של קלינטון, ואחריו מול ממשל אובמה. התהליך התעצם במידה ניכרת מאז נכנס לזירה דונלד טראמפ. כבר שלוש שנים כמעט עברו מאז שהפסיד בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ואין לו שום תפקיד רשמי במפלגה הרפובליקנית, אבל רוחו מפעמת מעל כל מהלך שמתרחש בה. השפעתו על הנעשה בזירה הפוליטית דרמטית גם כשהוא מסובך בשלל פרשיות משפטיות אישיות.
טראמפ אחראי לרוב המצומק שיש לרפובליקנים בבית הנבחרים: שמונה מורדים בלבד מתוך 221 הרפובליקנים חברי בית הנבחרים הספיקו כדי להדיח את מקארתי מתפקידו (יחד עם קולות כל חברי המפלגה הדמוקרטית). בבחירות אמצע הקדנציה, בנובמבר שעבר, הפסידו כמעט כל המועמדים נתמכי־טראמפ שהתמודדו במחוזות מתנדנדים או כאלה עם רוב רפובליקני בלתי מוצק. מה שנועד להיות ניצחון סוחף, "גל אדום" שיעביר את בית הנבחרים לידיים אדומות עם רוב של 30־40 מושבים, הפך ליתרון בן פחות מעשרה מושבים.
רוב זעום כזה, פירושו סיוט לכל מי שמנסה להיכנס למשבצת המבוגר האחראי. כזה היה קווין מקארתי, חבר קונגרס מקליפורניה מאז 2007, שהתבזה אחרי הבחירות במשך 15 סבבי הצבעה עד שהצליח לשכנע את קבוצת הטראמפיסטים במפלגתו ואלה הואילו בטובו לתת לו את המינוי הנכסף. אלא שהמינוי הזה היה על תנאי, וברגע שמקארתי העז לשתף פעולה עם המפלגה הדמוקרטית השנואה, נגזר גורלו הפוליטי – והוא הודח.
שיתוף הפעולה הזה לא עסק בדברים שברומו של הוויכוח הפוליטי בין הימין והשמאל בארה"ב. מקארתי בסך הכול ביקש להגיע לעמק שווה, זמני בלבד, שיאפשר המשך הזרמת תקציבים חיוניים לתפקוד הממשל הפדרלי, רגע לפני שיתוק מוחלט של מערכות חיוניות רבות. חברי הבית הדמוקרטים, מצידם, לא חשבו פעמיים לפני שתקעו סכין בגבו של הרפובליקני שניסה לעשות איתם עסקים לטובת הציבור כולו, והצביעו נגדו כאיש אחד.
משלוש זרועות הממשל, שתיים נתונות בידי הדמוקרטים – הבית הלבן והסנאט – ואחד בידי הרפובליקנים, בית הנבחרים. במקום לעבוד כחטיבה אחת שמנסה להיות אופוזיציה ראויה לממשל הנוכחי, שסובל מבעיות רבות ובראשן המשבר בגבול מקסיקו, הרפובליקנים מעדיפים לכלות את זמנם ומרצם במריבות פנימיות, ואחת מהן הסתיימה בהדחתו התקדימית של יו"ר הבית. זהו מקרה מבחן שיכול ללמד על מצבה של המפלגה לקראת המערכות הבאות, ובראשן הבחירות לנשיאות בנובמבר 2024.
הסקרים מראים שטראמפ שועט לניצחון בבחירות המקדימות של הרפובליקנים. המספרים שלו משכנעים מאוד: 56 אחוזים מהבוחרים השמרנים תומכים בו, בממוצע הסקרים. במקום השני עומד מושל פלורידה רון דה־סנטיס עם כ־13 אחוזים, וכבר חודשים שאינו מצליח לפרוץ לתוצאה שנראית כמו נקודת זינוק כלשהי להפיכת התמונה. ניקי היילי האהודה בישראל מתחזקת בשבועות האחרונים, ומתבססת במקום השלישי עם כ־7.5 אחוזים, אבל קשה לראות גם אותה מצליחה להביס את טראמפ.
במקרה שטראמפ אכן יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות, לא סביר להניח שהאנשים המכריעים את הבחירות בארה"ב ישנו את בחירתם בשלוש הפעמים האחרונות. בבחירות האמצע ב־2018, בבחירות לנשיאות ב־2020 ובבחירות האמצע ב־2022 הם העדיפו להצביע נגד טראמפ, ובעד הדמוקרטים. הסיכוי שהם יטו הפעם את הכף לטובת הרפובליקנים נמוך. נכון, טראמפ ניצח את הילארי קלינטון ב־2016, אבל זה קרה כשכל הכוכבים הסתדרו בכל המדינות שהוא היה חייב לנצח בהן, ולפני אינספור שערוריות שרק הרחיקו ממנו בוחרי מרכז – ובעיקר בוחרות.
בקרב הרפובליקנים, יש הטוענים שהוא ניצח ב־2020 והבחירות הוכרעו נגדו בתרמית. אבל האמת היא שעד כה לא ניתנה שום ראיה לכך, וההתחפרות של החלק הזה במפלגה בטענות לניצחון ב־2020 שייכת כבר לתחום הקונספירציה. גם זה מרחיק את בוחרי המרכז מלהצביע לטראמפ בפעם הבאה. למעשה, טראמפ הוכיח את עצמו כמפסיד סדרתי בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, ואין סיבה נראית לעין לחשוב שהפעם הרביעית תיראה אחרת.
עם כל חולשתם המביכה של הנשיא ביידן וסגנית הנשיא קמלה האריס בסקרי דעת הקהל, הבוחר האמריקני ישאל את עצמו בבחירות הבאות למי הוא לא מצביע, ולא למי כן. יותר אנשים צפויים לומר "אני לא מצביע לטראמפ" מאשר "אני לא מצביע לביידן". ביידן, בפשטות, מעורר הרבה פחות אנטגוניזם בקרב קהל היעד, בוחרי המרכז המתנדנדים.
גם אם טראמפ יפסיד איכשהו בבחירות המקדימות, שייפתחו באספות המצביעים באיווה ב־15 בינואר, אין סיבה להאמין שהמפלגה הרפובליקנית כולה תתאחד סביב המועמד הנבחר ותצביע עבורו. התנהלותם של חברי הקונגרס הסרים למרותו של טראמפ, שהודגמה השבוע בהדחת מקארתי, מוכיחה שרק טראמפ מעניין את טראמפ ואוהדיו. המחיר שמשלמת המפלגה על תאוות הנקם שלו וכבודו האבוד מאז הפסיד ל"ג'ו הישנוני" בבחירות לנשיאות לא מזיזים לו ולהם את קצה הציפורן.
לדמוקרטים יש יותר מצביעים, והדמוגרפיה כרגע עובדת לטובתם. גם כשהרפובליקנים מאוחדים, דרכם לזכות בבחירות ארוכה ומסובכת יותר מזו של הדמוקרטים. כשהם מפוצלים, וזה המצב כרגע בגלל טראמפ, הדמוקרטים יכולים לנוח בשקט. הניצחון בבחירות הבאות ייפול לידיהם כפרי בשל. שוו בנפשכם מה יקרה אם יום או יומיים לפני הבחירות טראמפ מודיע בפוסט קצר ברשת החברתית שהקים ש"מי שתומך בי באמת לא יוצא להצביע למועמד הרפובליקני". באותו הרגע נוכל להכריז על המועמד הדמוקרטי בתור הנשיא הבא. האם טראמפ יעשה את זה? אין סיבה להאמין שלא.
בשבוע הבא ינסה בית הנבחרים לבחור שוב יו"ר רפובליקני. מי שזה לא יהיה, הוא יצטרך – יחד עם ראשי המפלגה האחרים – למצוא את הדרך לצלוח בשלום את עידן טראמפ. הנמר שהם רכבו עליו כל הדרך עד לבית הלבן ב־2016 נושך אותם מאז בכל מקום אפשרי.
