הטרגדיה הלאומית שפקדה אותנו מעוררת בנו, אזרחי ישראל, תחושות מצוקה ורגשות קשים שמציפים אותנו. המראות הקשים, הדיווחים השוטפים והדאגה הבלתי פוסקת מעמידה אותנו בחוסר אונים גדול. אז מה בכל זאת ניתן לעשות עם הפחד?
- תנו מקום לרגשות: אנחנו בשעות קשות. לגיטימי וטבעי לבטא רגשות של פחד וחרדה, תסכול, כעס ועצב בזמן זה. הדיבור על הרגשות עשוי להקל. אלו תגובות נורמליות למציאות בלתי נורמאלית. אל תבטלו רגשות אלו, הכילו אותם, אצלכם ואצל ילדיכם. חשוב לאפשר לבטא את מגוון הרגשות שלנו ההורים ושל ילדינו. תמיד קל יותר לפחד ביחד. התגובות הרגשיות הלא נעימות לגיטימיות בזמן הזה ובכל זאת חשוב לעקוב ולזהות תגובות חריגות, שכן אלו מביעות מצוקה ומתריעות על הצורך בתמיכה, בין אם מאתנו ההורים ובין אם מגורמים מקצועיים. אל תישארו לבד, שתפו את הקושי והכאב.
- תווכו את המצב לילדים: כדאי להסביר לילדים ולתווך להם את המציאות בגובה העיניים. לא להסתיר אך גם לא להציף. שיחה יכולה להוריד את רמת החרדה, לקרב ולהרגיע. ניתן לומר למשל, שמדובר בסכסוך רב שנים עם השכנים ולפעמים ישנן ניסיונות לפגיעה. האזעקות שומרות עלינו, בעזרתן אנו יודעים להיכנס למרחב המוגן שמציל חיים. נזכור ונזכיר שיש לנו צבא חזק, ניסיון קודם, כפי שעברנו בעבר אירועים קודמים, נעבור גם כעת.
- שימו לב לתגובות שלכם: הילדים מתבוננים בנו, ככל שאנו נשדר רוגע ושליטה כך קיים סיכוי סביר כי ילדנו יגיבו באופן רגוע ומתון. שימו לב להבעות פניכם, טון הדיבור, תנועות גופכם. אם אתם חשים מצוקה, נסו להרגיע את עצמכם, קחו נשימה, בצעו כל פעולה שבכוחה להיטיב עימכם ולמתן חרדה (קפה, שיחה, ספורט, מקלחת, קריאה, מוסיקה). בעת הצורך לפנות לעזרה מקצועית. מומלץ לצמצם זמן חשיפה לתמונות ודיווחים מהטלוויזיה ומהרשתות.
- צרו חלוקת תפקידים פונקציונלית: על מנת להפחית את הלחץ במשפחה ולהפוך את הבית למרחב בטוח גם במצב חירום, נסו ליצור תפקידים מוגדרים לכל אחד מבני המשפחה, כדי לאפשר המשך שיגרת חיים בבית. המשך השגרה חשובה מאוד לתחושת הביטחון ולשמירה על שפיותנו ושפיות ילדנו.
חשוב לזכור, אין לנו שליטה על האירועים, יש לנו שליטה על הדרך שלנו להגיב אליהם. אפשרו לכם ולילדיכם ביטוי של כל הרגשות שצפים, תווכו להם את המציאות בגובה העיניים, נסו לשדר רוגע ושליטה מול המצב. ויותר מכל – היתמכו ותתמכו, כך נעבור את הימים הנוראים האלה ביחד.
