הרבה קונספציות קרסו בשמחת תורה האחרון. הן מודיעיניות והן מבצעיות. רובן קונספציות שפותחו במשך שנות דור והשתרשו במערכות הביטחון ומפקדיהן, תוך שהן הולכות ומקצינות. היריעה קצרה מלעסוק בכולן אך לצורך נושא המאמר אגע בשלוש נקודות:
האחת, האויב הנחוש לא נח בין סבב לחימה אחד למשנהו והוא אינו פועל לא מכיוון שהוא מורתע או מלקק את פצעיו אלא מפני שהוא פועל להתעצמותו וזומם מהלכים להכרעתנו.
השנייה, לא ניתן להסתמך על הגנה בלבד, ויהיו המכשולים והאמצעים המשוכללים ביותר. יש ליטול את היוזמה וההתקפיות. המעז והמפתיע הוא המנצח.
השלישית, חייבים רצועה של מרחב ביטחון מול האויב. כאשר בסיסי האויב ומוצביו נמצאים במרחק של 3 דקות נסיעה אפשרות ההפתעה שלהם כמעט בלתי ניתנת לעצירה, ואם בעזה מדובר על קילומטר או שניים הרי שבגבול הלבנון מדובר על מרחק אפס בין עמדות חיזבאללה לגבול.
לענייננו, אין זה סוד שצה"ל גייס מילואים לצפון והחל בפינוי יישובים שם, אך נראה כרגע שמדובר במהלך הגנתי בלבד. הכוחות יושבים בבסיסיהם בכוננות למקרה שחיזבאללה (בהוראת איראן) יחליט לתקוף.
מדינת ישראל צריכה לנצל את ההיסוס וההתלבטות של חיזבאללה, לא לתת לו להתארגן יותר משכבר עשה, ולהפתיע אותו בתקיפה משולבת, הן אווירית והן קרקעית.
עם חמאס האירוע העיקרי נגמר ואנחנו אחרי השיא שלו. החמאס מן הסתם גם הכין את עצמו לפעולת נגד של ישראל והוא יודע שמה שעשה לא יעבור לו בשתיקה. הוא לא יופתע אם ישראל תתקוף אותו אלא יופתע אם היא לא תתקוף. יהיה זמן בעתיד לטפל בחמאס, ואפשר לשמור את זכותנו להגיב על מעשיו הרצחניים לעוד חודש חודשיים אחרי שנחסל את האיום בצפון. כמו כן החמאס, אחרי השגת שליטה מחדש על הגבול עם הרצועה, אינו מהווה איום קיומי על מדינת ישראל.
מאידך, עם חיזבאללה העימות אפילו לא התחיל, למעט כמה פצצות מרגמה שנורו לשם ניסוי על הר דב ואירועים נוספים שנגמרו די מהר בזכות התגובה של צה"ל. ארגון חיזבאללה הוא בעל כוח רב ומאורגן עשרת מונים מזה של חמאס, וכמות הטילים שבארסנל שלו גדולה בהרבה מזו של חמאס, הן בכמות והן באיכות. חיזבאללה מהווה איום קיומי על צפון הארץ, וגם אם יבחר שלא לפתוח במלחמה כעת עם ישראל, הרי שבמוקדם ובמאוחר הדבר יקרה. כל דחייה של הדבר, כמו השארת היוזמה בידי חיזבאללה, תהיה בכייה לדורות. אם נופתע בצפון, ומן הסתם החיזבאללה ילמד ויפיק לקחים מהחמאס, המראות שראינו בדרום יהיו רק הפרומו ביחס למה שנראה בצפון.
זה הזמן. עתה על מדינת ישראל להתחיל במבצע אווירי דוגמת 'מבצע מוקד' שפתח את מלחמת ששת הימים, ובסמוך אליו לבצע תימרון של איגוף אנכי עם הנחתת כוחות רגליים בקו הרוחב של צידון, תוך פריצת הגבול עם כוחות רגליים שישעטו קדימה ויחברו אל אחיהם. רק שטיפה מהירה של לבנון והריסה מהירה של תשתיות וגשרים אשר לא יאפשרו לחיזבאללה להניע כוחות תגבור דרומה, עם כל המחיר היקר שתגבה מלוחמינו ומהעורף, יביאו ניצחון מהיר. כל אפשרות אחרת רק תדחה את האסון ותגבה מאיתנו מחיר יקר בהרבה.
בתום המלחמה ובבוא הניצחון יש ליצור מצב חדש של רצועת ביטחון שתהווה מרחב התרעה. כשהיינו ברצועת הביטחון החשש מחדירת מחבלים ליישובי הצפון היה אפסי לעומת החשש הנוכחי, ולא בכדי. נכון, אנחנו נשלם במחיר חיילינו על החזקת רצועת ביטחון שכזו, אבל מדינת חפצת חיים חייבת לדעת לשלם מחיר זה, מתוך הבנה שהלוחמים נועדו להגן על האזרחים, ובכל מצב אחר ממילא המחיר יהיה גבוה הרבה יותר גם אצל החיילים ובעיקר אצל האזרחים. עוז לתמורה בטרם פורענות״.
