מול עיניו של כל מי שרוצה להתקדם ולהשפיע על הציבוריות הישראלית צריכה להתנוסס תמונתו של גל הירש. כל מי שעומד או עומדת לקראת מינוי בכיר כלשהו, כדאי שישנן את השם הזה לפני השינה. תסתכלו עליו, תראו אתכם: הסיכול הממוקד, עינוי הדין וסגירת התיק המסתמנת בעניינו של הירש הם מופת שלילי להתנהלות שערורייתית שצריכה להרעיד פה את אמות הספים.
אחרי שלוש שנות חקירה, התיק נגד גל הירש בגין חשדות לשוחד עומד להיסגר. במשך שלוש שנים לא הצליחו חוקרי המשטרה לגבש תשתית ראייתית נגדו. ההתנהלות של רשויות החוק בעניינו מפחידה.
תזכורת קטנה להשתלשלות העניינים: תת־אלוף גל הירש היה מפקד עוצבת הגליל במלחמת לבנון השנייה. בעקבות ביקורת קשה שספג על התנהלותו במלחמה החליט לסיים את דרכו הצבאית בסוף שנת 2006. מאז ועד 2015, השם גל הירש מיעט לפגוש את הכותרות. ואז, אחרי תשע שנים כמעט, הוא סומן כמועמד המועדף על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל השר לביטחון פנים גלעד ארדן לתפקיד מפכ"ל המשטרה.
הימים ימים שחורים במשטרה. רצף של פרשיות בענייני הטרדות מיניות בצמרת הארגון, והתרועעות עם עבריינים בואכה שוחד. הדג הסריח מכל כיוון, והשר האחראי החליט לבצע שינוי קיצוני ולמנות מישהו מבחוץ כקודקוד החדש. הבשורה הייתה גל הירש.
הירש לא צמח כיקיר הימין בישראל או כנסיך המחנה השמרני. להפך. במשך שנים נמתחה ביקורת חריפה על התנהלותו הצבאית במלחמת לבנון, אבל גם הרבה לפניה. תיאוריית העימות המוגבל, מושגים כמו "דימוי ההכרעה" ו"הצריבה התודעתית", שייכים לתורות לחימה שצמחו במטכ"ל בזמן הירש. היו שכינו את תורת העימות המוגבל כ'שיחדש' הצה"לי – תורה מתוחכמת ומתחכמת שנועדה לספק הסברים מעורפלים לשאלה הפשוטה מדוע עם ישראל לא יכול לקבל ביטחון מול הטרור.
כאשר השר ארדן הציג את מועמדותו של הירש למפכ"לות, רבים הרימו גבה. הם זכרו את כל אלה וניהלו דיון ענייני על התאמתו, כל אחד בהתאם לידע שלו ולפי תפיסת עולמו. החל דיון ציבורי על הקצין המצטיין, על מלחמת לבנון, על התקווה ועל הספקות. דיון הגיוני ורצוי בדמוקרטיה.
בד בבד, קבוצות כוח החלו לבחוש. כל מיני לשעברים חתמו על מכתבים, הלכו לעיתונים ועשו שרירים. לא רק לחץ חיצוני, גם פנימי. כעס גדול של אנשי המערכת המשטרתית על כך שהצניחו מישהו מבחוץ ולא הם שמקודמים, ו"מה הוא מבין בכלל". שוב, לגיטימי עד רמה מסוימת. הלחץ הזה הפסיק להיות לגיטימי כשהתחילו להעלות את החשדות הפליליים נגד הירש. אז החלה התנהלות שמזכירה ימים אפלים באמת.
ריח רע מאוד
ניצב מני יצחקי, ראש אגף החקירות דאז, הנחה באופן ישיר – כך העידה עוזרתו האישית – לשלוף מהבוידעם חומרים מודיעיניים בנוגע להירש. זה נעשה שעות ספורות אחרי ההודעה של ארדן על המינוי. האדם הקטן אמור לברך על שליפת החשדות, שהרי מי מאיתנו רוצה מפכ"ל חשוד בפלילים. ועדיין, ריח רע מאוד עלה מההתנהלות. מתברר, אגב, שהחומרים שהיו במערכת המשטרתית על אודות הירש שכבו שם שנים, והמשטרה, זו שאמונה על אכיפת החוק באופן בלתי תלוי במינוי כזה או אחר, לא טרחה להתעסק בהם בכלל. התכתבויות פנימיות שנחשפו בתקשורת והוגשו לבג"ץ מעידות על מערכת משומנת לסיכול ועריפת ראשים, לפי בקשה כמעט.
שני תיקים הוצגו נגד הירש. האחד קשור בעסקיו בגיאורגיה, השני במכרז כלשהו בעיריית ראשון־לציון. שניהם מגיעים אל סופם. התיק הפשוט יותר, בפרשת ראשון־לציון, היה אמור לקחת ימים ספורים. בפועל הוא נמשך יותר משנה וחצי, ועדיין לא נסגר סופית. לא הוגשה בו שום המלצת משטרה נגד הירש. התיק המסובך יותר, זה שנוגע בעסקים שמעבר לגבול, נסחב כבר שלוש שנים. גם במקרה הזה צפויה המשטרה להמליץ לסגור את התיק נגד הירש מחוסר ראיות. גורנישט.
על זה צריך לזעוק לשמיים. לקחו אדם ערכי, קצין מצטיין שהקדיש את חייו למדינה, שנקרא לדגל ולאתגר ענק של שיקום המשטרה, ורוצצו אותו. שלוש שנים של חקירה, של עינוי דין שלו ושל משפחתו, פגיעה כלכלית משמעותית ופגיעה קשה בשמו הטוב. הטוב באמת.
הציבור לא מטומטם. הוא ראה אז, הוא זוכר היום. המינוי סוכל. הציבור הריח את הריח, הבין את המסר החבוי וראה את הסיכול הממוקד לאור יום. הציבור ראה את השליפה המהירה של החשדות שישבו במרתפים. הוא ראה איך פתאום קבוצות לחץ מפעילות את כוחן והתיקים האפלים יוצאים, איך החקירה נמרחת, איך היא מתמוססת. אגב, הסנטימנט הציבורי תמך ותומך בגל הירש, בלי קשר לשיקול הדעת אם המינוי טוב או לא, כי אנשים לא אוהבים תרגילים מסריחים כאלה. עכשיו, כשהתיקים נסגרים, יש גם ראיות תומכות לאותה תחושה ציבורית.
אגב, מי שרוצה להתחיל לטפל בבעיה, כדאי שיפקח עין ויטפל במה שמכונה "מסמך יצחקי" (של אותו ניצב מני יצחקי), תוך טיפול שורש בכל מי שעוסק או עסק בו. המסמך הזה מכיל חומרים סודיים על מקבלי ההחלטות בישראל, לא כולם נכונים כמובן, אבל מי יעז לנסות. למה לאדם נורמלי להסתכן בלכלוך שמו הטוב ובשבעת מדורי גיהינום כמו שעבר גל הירש? שומר נפשו ירחק וייכנע. ככה מחזיקים בכירי המשטרה את מקבלי ההחלטות במקום רגיש. על המסמך כתב בהרחבה קלמן ליבסקינד ב'מעריב'. כדאי לקרוא.
פרשת גל הירש צריכה להיות תמרור אזהרה. על הכתפיים שלו, שכבר סחבו את העוול, מישהו צריך לטפל בתופעה. אפילו אם זה אומר להקים ועדת בדיקה או ועדת חקירה. לשמור על המשטרה מעצמה ולנסות לעשות צדק, לא רק כלפי הירש עצמו אלא בעיקר כלפי ההירש הבא. 
