שעה ארוכה, לא אופיינית, נמשכה בליל שבת שעברה שתיקתה של לשכת ראש הממשלה לנוכח ההאשמה של מקורבי שר הביטחון שלפיה ליברמן מעוניין בהכרעה אגרסיבית של טרור העפיפונים, אך ראש הממשלה מסכל זאת.
המנהיגות הביטחונית היא הנכס העיקרי של נתניהו, ולכן זה היה מפליא. הרי לו היו נשמעות טענות דומות מפי נפתלי בנט, ציוצי התגובה היו מגיעים תוך דקות. איך אומרים? על הרבה פחות מזה הם עשו הרבה יותר מזה.
זה לא מקרי. לפני כמה שבועות ספג נתניהו מול שרי הממשלה מתקפה בוטה ומרירה משר האוצר שלו. כחלון האשים אותו בנושא הכלכלי שהוא "פילוסוף שלא עשה כלום עשר שנים", לעומת אלה שכן עושים. במקום להגיב בחריפות הסתפק נתניהו בתגובה מרומזת ששמרה על כבודו של כחלון. מה פשר המזג המפויס הזה? מדוע מוכן ראש הממשלה לתפקד כשק חבטות?
התשובה היא זהות התוקף. נתניהו אמנם העביר לליברמן מסר להרגיע בדחיפות, אבל אותו ואת כחלון הוא צריך יותר מאת בנט. ישראל ביתנו וכולנו יכולות למנוע ממנו הקמת ממשלה, אבל הוא מעריך שהבית היהודי אצלו בכיס, וכנראה לא בטעות.
בוחרי בנט ושקד לא מוכנים לארח במוחם אפשרות אחרת, ויבול המנדטים בהתאם: ליברמן שר ביטחון, כחלון שר אוצר, בנט – שר חינוך. הם בוחרי בנט אבל תומכי נתניהו. כדי להתקדם במעלה סולם התפקידים בוחרי הבית היהודי יצטרכו לשנות דיסקט, ויו"ר המפלגה – לשנות קמפיין.
