ברצועת עזה כבר מחכים, בזה, לצה"ל אין ספק. זמן ההמתנה עד שיוחלט האם להיכנס קרקעית לרצועת עזה או לא הולך ומתקרב. בין אם זה יתקבל יחד עם ממשלה רחבה ובין אם בסוף הקואליציה הנוכחית תצטרך לקבל את ההחלטה. כניסה קרקעית היא בלתי נמנעת.
כשמביטים מהאוויר ומסרטוני הרשת שיוצאים מתוך רצועת עזה מבינים שעם כל הכבוד לתקיפות צה"ל במרחב המציאות דורשת משהו נוסף. מין מכת מחץ קשה, כזו שניתן להנחית אותה רק בלחימה רב מימדית. הלוחמים שנערכו לאויב רציני ואכזרי בצפון מקבלים אויב אכזרי בדרום. שלא תהיה טעות: בניגוד למכת הפתיחה שהייתה הצלחה כבירה לחמאס וכישלון עצום לצה"ל, ההמשך יראה אחרת לגמרי. לזה בדיוק נערכו בצבא, לזה התאמנו והכח יודע לאן הוא מגיע. אמרו לו בדיוק מה מחכה לו מעבר לקווי האויב.
רדואן או נוחבה זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה שהכוח יכנס בכל עוצמתו ויכריע את המחבלים שם. עזה תחטוף מכה קשה ביותר כי אין דרך אחרת. ההיערכות מתקרבת לנקודה שבה זה צריך לקרות והממשלה צריכה להבהיר לצבא שהמלחמה הזו חייבת להסתיים בהכרעה.
עכשיו כשהכל מוכן, זה הזמן לשים בצד את הכישלון המהדהד, לא לשכוח אותו ולא להתעלם ממה שקרה, להבין שהאויב שזלזלנו בו מחכה בפנים והוא ילחם. אבל האויב הזה צריך להיות מושמד. הלוחמים הטובים ביותר של צה"ל בדרך להפוך את המשוואה, ספק אם אי פעם ניתן יהיה למחוק את חרפת מכת הפתיחה אבל זה לא אומר שצריך לקמט את מכת הניצחון. זו מלחמה שחייבת להסתיים בתוצאה אחת: השמדה מוחלטת של היכולות של חמאס, הוצאת ארגוני הטרור מרצועת עזה וביום שאחרי לא להמתין להתחמשות מחדש של כל ארגון קקיוני כזה או אחר שיתעורר שם, מב"ם מעזה מהיום הראשון שאחרי.
צה"ל יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לשקם את האמון בציבור. קודם כל בקרב תושבי הדרום אחר כך בציבור הרחב. יש לצבא הזדמנות לצמצם רווחים וזה תלוי בתוצאת המלחמה. אוי לו לדרג המדיני שיתחרט ברגע האחרון וימנע את היציאה להכרעה, יבלום אותה או יקטין את האפקט שלה. העדויות שיוצאות מתוך הקרבות וסיפורי הגבורה הן קשות מאוד. ועדיין רוח הקרב שהייתה בשפל בימים הראשונים מקבלת רוח גבית מהעוצמה שהרחוב מספק. בדיוק עם הרוח הזו צריך לצאת לקרב. כל לוחם שראה סרטון מזעזע ברשת יודע בדיוק על מה הוא נלחם, לזכר הנרצחים הרבים, למען החטופים שברצועה ולמען מדינת ישראל.
