יום רביעי למלחמה . יום רבעי בשבוע 11/10
באימונים ומטווחים. בין לבין מה נשאר לנו חוץ מלכתוב?
לעכל מה עברו אסור, אתם זוכרים? אמרנו ניתוק רגשי לחלוטין.
אני שוב בשטחי הכינוס אחרי שאתמול יצאתי לחדרה לבקר את אבי לפני ניתוח.
ביקור שהיה בשביל כמו חיבור לעמדת טעינה אנושית . 90 שעות אחרי הקרב בבוקר שבת. זכיתי לראות אותו לראשונה , עם המדים והנשק שבפי המון בשורות קשות , הגעתי אליו שבר כלי. ויצאתי כלי מלחמה.
כשאבא עם כל הפציעה והכאב פשוט מחדיר בי ובעם הזה כל כך הרבה כוחות ועוצמות. כרגע הוא בסדרת ניתוחים כך שאשמח אם תתפללו לרפואתו הרב חיים בן תמר.
הטלפון כבר 4 ימים לא נח לרגע, אלפי שיחות והודעות של חברים ואנשים שחרדים לשלומנו חלקם שואלים בגלל עוטף עזה חלקם שואלים בגלל אבא וחלקם שואלים כי הם יודעים שאני במילואים .
השיחות האלו מחזירות אותי למציאות בכל פעם שאני עוצר לחלום. אנחנו בשיא המלחמה.
עכשיו לא הזמן להרהר, עכשיו לא הזמן לחלום, עכשיו הזמן להביא ניצחון לעם היהודי!
אחר כך ניתן ביקורת נתווכח נעכל ונכאב .
עוד לא הבאתי להם את החבילות והכל נעשה בהפתעה מוחלטת .
איזה עם יש לנו, איזה עם!
אחתום בנימה אופטימית ואזכיר לכם משפט חשוב:
באחדות ובגבורה ננצח!
