הרומנים של מאיר שלו מאופיינים בליהוק דמויות רב־דורי, וגם בספריו לילדים נוכחת הרב־דוריות הזו בזוגות חינניים של סבים ונכדים. כאלה הם סבא־של־הדס מ"וניל על מצח ותות על האף", סבא־של־מיכאל מ"איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני" ועוד. בספרו האחרון, שראה אור חצי שנה לאחר פטירתו, אנחנו פוגשים את סלי וסבו: סלי בן שבע, הוא אוהב קרטה, כבר יש לו חגורה כחולה, והוא נחוש להגן על סבו מפני איומי העולם שבחוץ. מה יקרה אם סבא ילך לאיבוד? מה יקרה אם ייפול? או יטבע בים?
בדמיונו של סלי, כוח פותר הכול. כוחותיו נשענים על ייצוגי כוח בדיוני במשחק סלולרי שהוא מחבב, וחליפת הקרטה שהוא לובש מטעינה אותו בתחושת כוח נוספת. בעוד הכוחות הללו מדומיינים, דמותו של הסב מציעה מבט אחר על כוח: בעברו הוא היה יכול "להרים משאית בשתי אצבעות", כלומר, לנווט את הכוח לטובת מעשים במציאות, אך מתוך מודעות לכוחו הוא מציע להימנע משימוש בכוח.
גַּם אַתָּה לָמַדְתָּ קָרָטֶה כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן, כָּמוֹנִי?
"קָרָטֶה שְׁמָרָטֶה", אָמַר סַבָּא, "לָנוּ הָיוּ סְתָם מַכּוֹת: פְלִיק וְרַסְיָה, זַפְּטָה וְזֶץ, וּבוֹקְס וּסְנוֹקֶרֶת"
וְהִרְבַּצְתָּ אֶת כָּל הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה?
"לֹא צָרִיךְ לְהַרְבִּיץ. מַסְפִּיק שֶׁרוֹאִים שֶׁאַתָּה יָכוֹל וְיוֹדֵעַ, וְתֵכֶף מְבִינִים עִם מִי יֵשׁ לָהֶם עֵסֶק"
הגישה שהסב מציע לנכד עוברת בחן ובהומור דרך איור חינני והומוריסטי של "מדריך סבא לסתם מכות".
העיסוק בשאלה מהו כוח ואיך משתמשים בו הוא מוקד אחד בספר. מוקד שני הוא ציר המציאות והדמיון. כשסלי יושב מול המסך הוא נשאר במסגרת של פנטזיה דלה. כשהוא יוצא אל השוק לעקוב אחרי סבו הוא לוקח איתו את הפנטזיה, וכאשר הוא מתעמת עם המציאות, הדמיון הופך ליותר מעניין. סלי מדמיין את כל האיומים הפוטנציאליים העלולים להתרגש על סבו, החל ממכונית שתפגע בו ועד מטאור שעלול לנחות לסבא על הראש. בין הפנטזיה למציאות נבנית אינטראקציה, והסב משתף פעולה עם התודעה הזו. הוא לא מבטל אותה ולא מערער עליה ("גמרת להציל את הנסיכה?"), והתגובתיות הזו מאפשרת לסלי לנוע בין היותו ילד בעגלה ובין גיבור בפנטזיה.
כשסבא מחבק את סלי מתנגד־החיבוקים וצוחק ש"אוי ואבוי, קרה לך חיבוק", הוא בעצם אומר לו: הנה, תראה, האסונות לא קרו, אבל קרתה אהבה. זה גם השדר הכולל שהסב מעביר לנכדו: רצוי להגביל כוח, אך לא להגביל אהבה.
איוריו של קישקה, מעבר להיותם יצירה ויזואלית משובבת עין, מהווים מחווה מרגשת לקורפוס יצירתו של שלו לילדים, שאותה הטמין קישקה באיור חדרו של סלי. על המדף מונחים כמה מספריו של שלו, ועל הקיר תלויות תמונות מתוך "הכינה נחמה" ו"אבא עושה בושות". כספר החותם את מפעל חייו בכתיבה בכלל ולילדים בפרט, גם זו, לא פחות, מחווה של אהבה.
