קולות הביקורת נגד שר האוצר משה כחלון גברו השבוע לאחר פרסום שלטי חוצות ובהם הסיסמה "כחלון – הביטחון שלך", ומודעת הישגי המפלגה בקדנציה הנוכחית בשער העיתון ישראל היום. שלא כטענות השגורות, שר האוצר אינו פוזל למשרד הביטחון, אך לטענתו ביטחון אינו רק צבא. ביטחון פירושו לקום בבוקר ולדעת שיש לך עבודה, ושיהיה לילדים שלך כסף ללמוד באוניברסיטה. שר האוצר דאג ודואג לדברים האלו.
בחינת הישגיו של כחלון כשר אוצר מצביעה על שני תהליכים: מצד אחד עלייה בשכר של האזרח הישראלי, ומצד שני ירידה בעלויות. שני אלה גם יחד מביאים לעלייה באיכות החיים. נכון לשנת 2018, נתוני המקרו של ישראל הם מהטובים שבמדינות המערב: צמיחה שנתית גבוהה ואבטלה בשפל היסטורי, שספרד, בריטניה או צרפת יכולות רק לחלום עליהן.
אבל אותנו מעניין הנטו. בתקופת כחלון נרשם גידול בהכנסה נטו, נרשמה עלייה של שכר המינימום, הוכפל מס ההכנסה השלילי, הוכפל שכר חיילים וגדלו נקודות הזיכוי להורים לילדים קטנים, ובנוסף הוגדלו קצבאות לנכים ולקשישים המקבלים אבטחת הכנסה. התוצאה היא עלייה בשכר הריאלי בכ־3 אחוזים בשנה במהלך השנתיים האחרונות בלבד, לאחר שנים רבות מאוד של קיפאון.
ומה על שינויים מבניים? בבקשה. הסנונית ראשונה ברפורמה בבנקים יצאה השבוע לדרך במכירת חברת "לאומי קארד" והפרדתה מבנק לאומי. הרפורמה עוד לא הבשילה אמנם, אבל כבר ראינו חיסכון של מאות מיליוני שקלים לעסקים הקטנים ב־2017 באמצעות הוזלות בעלויות הסליקה. בנוסף התרחבו האפשרויות לקבלת אשראי, מה שמאפשר ריביות אטרקטיביות מאלו שהיו קודם לכן.
אפשר להמשיך ולפרט כאן עוד רפורמות שמשפרות את הסביבה העסקית ואת התחרותיות, והתועלת שמתגלגלת לצרכן, אבל קצרה היריעה. נזכיר רק את סוגיית הדיור: לאחר עשור של עליות, בפעם הראשונה מאותת השוק על שינוי כיוון בירידות מחירים במדד הכללי של כ־2 אחוזים, וירידות גם במחיר לזכאים למחיר למשתכן. את השורה התחתונה של התהליך רואים כבר במדדי המחירים בהשוואה ל־OECD: הצריכה עולה – שילוב של ירידות מחירים והגדלת ההכנסה הפנויה – ורמת המחירים בישראל יורדת.
אז על מה בעצם תוקפים את כחלון? על כך שהמאבק ביוקר המחיה הוא הדגל שלו, עד כדי כך שהקים מפלגה שכל חבריה עוסקים בעיקר בזה. על כך שאחרי שנים של שחיקת שכר ועליות מחירים פתאום המגמה משתנה, השכר עולה וכמה מהדברים נהיים קצת יותר זולים, וכל זה בשלוש שנים. אכן, עוד יקר פה לעומת אירופה וארה"ב, ויש עוד דברים רבים שצריך לעשות, אבל יש מישהו שעושה זאת ונלחם בבעלי הכוח בכלכלה הישראלית.
נכונה הטענה שלכמה מההישגים שנזקפו לזכות כחלון במודעה בישראל היום יש שותפים ממפלגות אחרות, אך שר האוצר הוא הדוחף העיקרי לקידומם. האג'נדה החברתית מניעה אותו. אפשר להניח שתחת הנהגתם של שרי אוצר כמו יאיר לפיד או נפתלי בנט, 90 אחוז מההישגים ברשימה לא היו קורים בהיעדר אג'נדה חברתית־כלכלית.
מפלגות שישבו קדנציה אחרי קדנציה בכנסת ובממשלה לא הצליחו לקדם סוגיות רבות שלכאורה היו מעוניינות לקדם. כשכחלון הגיע למשרד האוצר הוא שחרר את הסתימות. האיש שמאמין שאסור להגיע למצב שבו קשישים ועניים מתלבטים בין אוכל לתרופות הוא גם האיש שפעל לשנות את המציאות הזאת. לא בכדי קרא בעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו לשרי הממשלה: תהיו כחלונים. גם היום הוא יודע למה בדיוק הוא התכוון.
