- ממשלת אחדות. זה טוב. לא בגלל רמת "המקצוענות" של גנץ את אייזנקוט שהיו שותפים לאסטרטגיית ההכלה .הערך הוא בעיקר סמלי.
- סמלי כי הוא מתחבר עם התהליך של שיבת ישראל 2023 למקורות הציונות שהיא תיקון הגלות בשני מובנים: כוח במקום שלא היה בו כוח (שואה) וריכוז במקום שהיה בו פיזור וסקטוריאליות. האירועים המחישו לנו את יהדותנו מחדש ואת הצורך בחידוש הנדרים עם הציונות. הקמת הממשלה היא חלק מהעניין (ריכוז פוליטי חברתי).
לפיד וגנץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90 - אבל יש אבל. "יש עתיד" בחוץ ולכן יאיר לפיד, לצערי, הוציא את עצמו לפחות כרגע מגבולות תהליך החזרה של ישראל למקורותיה הציוניים רק בגלל נטו פוליטיקה קטנה וסקטוריאלית שהיא מאד "יהודית" במובן הגלותי. וחבל. הוא חיבר את עצמו לאותה אליטה שממשיכה כרגע ב'מחאה'. בניגוד לכך, הציבור, החברה והעם עושה את ההיפך וחוזר לציון, וטוב שכך. יש פער בין העם לבין האליטה הזו.
- הרצועה בדרך להפוך לאזור מוכה אסון. תקיפות האוויר המשטחות את האזור, הפסקת המים, חשמל, מזון הם שלב ראשון של יצירת חוויה משנה תודעה נכבת 2023. אבל, זה לא ייגמר ללא תמרון קרקעי. חיסול חמאס, הריגת מסגרותיו הלוחמות ופגיעה במוסדות השלטון שלו מחייבים כניסה קרקעית. היא תתרחש. לראשונה, צה"ל פועל בחכמה ובונה את התשתית לעניין הזה שאינו פשוט. תרגום המטרה הגדולה של חיסול חמאס לאופרציה מצריך מחשבה. שקט חושבים.
- חיזבאללה בתוך האירוע. אם למישהו יש ספק שהיא תישאר בחוץ – הוא טועה. השאלה היחידה מה הגבולות ומה מרחב הפעולה שחיזבאללה תאפשר לעצמה. לא האם היא תפעל, כי היא כבר פועלת, אלא באיזה אופן. האמריקנים ונושאות המטוסים הם חלק מהמאמץ הישראלי לצמצם את גבול מגרש הפעולה של הארגון המטורף לא פחות.
- לכן, המלחמה איננה מלחמת חמאס-ישראל. היא מלחמה אזורית בין שני מחנות שנמשכת כבר שלוש שנים בערך, מאז 2021 שומר החומות ועד עתה הוכחשה. כי הצד השני ניהל אותה בשיטת המערכה בין המערכות: עקיצות קטנות. גירדנו קצת מרחנו פנסטיל וחשבו שאפשר לעבור הלאה. יש פה קרב אדיר על דמות המזה"ת בין מחנה הלבבות הברברי לבין מחנה התועלות הציוויליזטורי. ולכך יש שתי משמעויות.
- שתי המשמעויות הן: זה לא יכול להיגמר בחמאס. מחנה הלבבות האידיאולוגי מורכב מחיזבאללה ומאיראן שישראל תצטרך או לפרק את חיזבאללה (כלומר לטפל בזרועות התמנון) או לטפל באיראן (ראש הנחש). יש פה הזדמנות. גייסנו מילואים, יש אחדות פוליטית, יש ציונות, יש תמיכה בינלאומית מערבית, יש נכונות להילחם אחרי הרבה שנים של 'מוצי פוצי', השאלה היא רק מה נעשה והאם צה"ל שלנו מספיק חזק כדי לעשות זאת. המשמעות השנייה היא שביום שאחרי נצטרך להתמודד עם המצב ברצועה. מציאות סומאלית בעזה היא רעה. זה הזמן לחשוב על היום שאחרי חמאס.
הפגנת תמיכה בחיזבאללה. צילום: AFP - זה ייקח זמן. המערכה הצבאית תארך הרבה זמן. שבועות ואולי חודשים. מי שסבור שזה זבנג וגמרנו – טועה. לא צריך למהר. צריך לחשוב לפני שעושים משהו שכבר החלטנו עליו. חומת מגן באיו"ש לקחה שנים. רצועת עזה זה סיפור הרבה יותר משמעותי. סבלנות היא צורך קריטי. באולפנים אולי קצת דוחקים אבל כך לא מתנהלת מלחמה שחושבים אותה. ופה דומני שחושבים.
- למלחמה הזו יש גם מעגל בינלאומי. זו מעין מלחמת אוקראינה השנייה. הדבר המעניין הוא שהעולם שוב, אחרי הרבה שנים, נחצה למערב (אמריקה, מערב אירופה, ישראל) ומזרח (רוסיה, סין, איראן). המלחמה מתנהלת בנקודת התווך הגיאוגרפית שבין המזרח למערב. פה בארץ ישראל. ישראל שוב במערב. יש לזה משמעויות כולל לגבי מדיניותה כלפי אוקראינה. זה השלב שבו הטשטוש והפוסט מודרנה שאפיין את המדיניות הישראלית בכל מיני מגרשים צריך להפוך לבהירות מודרנית חלוטה וברורה. אין יותר אפור.
- בהצלחה לכולנו.
