1.
שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה. מחנה ההשמדה חלמנו במערב פולין היה הראשון שהחל לפעול, בדצמבר 1941. אושוויץ שוחרר בינואר 1945. שישה מיליון בקצת יותר מארבע שנים. 4,000 ביום. 165 בשעה. לא מעט ספרים שלחו בשמונים השנים האחרונות גיבורים אחורה בזמן כדי לרצוח את היטלר טרום מלחמת העולם השנייה. זו פנטזיה יהודית-מערבית, וטבען של פנטזיות לא להתגשם. למרבה הפלצות, בשבת האחרונה חזרנו אחורה בזמן ליום אחד של שואה. כמה אלפי נאצים פשטו על יישובים יהודיים, טבחו ואנסו ושרפו. תינוקות, זקנים, נשים, גברים – כל מה שנשמה יהודית בקרבו. אלא שבניגוד לשנות השואה, הפעם ליהודים יש את היכולת, הזכות והחובה המוסרית לנקום כאן ועכשיו. לא בהיחבא, לא במסתור, בגלוי ובגיבוי בינלאומי. אדולף סינואר הוא נאצי בן מוות. כך גם כל תומכיו. וכל מי שהצביע לו בבחירות בעזה. עזה היא בת מוות. הפעם אין לנו צורך בפתקים שעליהם כתוב בדם "יהודים נקמה" – הפעם יש לנו חיל אוויר וצבא ומדינה. את הנאצים יש לחסל. עכשיו. בניין-בניין, קומה-קומה. זה או אנחנו או הם, וזה יהיה אנחנו. זה הזמן של מדינת ישראל לפעול כדי שבעוד עשר שנים כל הקיבוצים שנחרבו יהיו גנים פורחים עם אלפי תושבים מאושרים, ילדים שמסתובבים בשבילים ולא פוחדים מאף אחד. נזכור את הנופלים, אבל לא ניתן לשכול ולמוות לנצח.
2.
בנימין נתניהו הוא טרגדיה מהלכת. מדינאי בחסד, מהמנהיגים הגדולים שקמו לעם היהודי אי פעם. אלא שכל מה שהוא עשה עד כה ייזכר במקרה הטוב כהערת שוליים יחסית לאחריותו לאסון הכבד ביותר שאירע למדינת ישראל בכל תולדותיה. בהחלט, בכירי הצבא אשמים גם הם בהפיכת חמאס לסוג של פרטנר שצריך וכדאי לטפח מכל מיני סיבות שקרסו טוטאלית בכמה שעות של טבח המוני. ובהחלט, בשש אחרי המלחמה כולם יצטרכו לספק תשובות – שלא יהיו טובות בשום תרחיש – ואז ללכת הביתה ולפנות את מקומם לדור חדש, רענן ובעיקר נטול קונספציות שגויות והרסניות שכוללות נסיגה, השתבללות, הסתמכות יתר על טכנולוגיה ועוד. נתניהו הוא ראש הממשלה שבמשמרת שלו קרה האסון הנורא ולכן הוא האחראי, נקודה. ביום שבו תיגמר המלחמה הזו, לך הביתה ביבי. זה נגמר. ומיד אחריו, בטור ארוך מדי, צריכים ללכת הביתה בבושת פנים כל שרי הממשלה הזו, כולם. לא כי הם בהכרח אשמים ישירות במה שקרה, אלא כי יש עליהם אחריות. ואל תבלבלו את המוח יותר על "רק לא ביבי" ואל תנסו לשסות אותנו שוב זה בזה. העולם של לפני שמחת תורה תשפ"ד הוא לא אותו עולם.
3.
טבעי שהתקשורת תתעסק בשאלות הקשות, באבל האינסופי ובעצב ללא גבול שאוחז בכולנו. אבל מדינה חפצת חיים חייבת, ממש חייבת, תקשורת שתעסוק רוב הזמן בעידוד העורף, בהעלאת מורל הלוחמים, בהרמת ראש לאומית. יש לנו חודשים ושנים להתבוסס ביגון הכבד, אבל אין לנו את הפריבילגיה לשקוע בו כרגע. הדכדוך משתק. הדיכאון מרפה ידיים. למרבה המזל, אין צורך להמציא שום דבר. פשוט לכוון את המצלמות והמיקרופונים.
4.
הייתי השבוע יום בגבול הצפון (כתבה נרחבת תמצאו ב"יומן"). לאורך כל הגזרה, כאילו תיאמו זאת מראש, דיברו איתי כל ראשי היישובים על הצורך הדחוף והקבוע בחיילים שיהיו ביישובים. כיתות הכוננות לא מספיקות בכדי להגן על אזרחים צמודי גדר במקרה של פלישה מצפון, שאנחנו חייבים להניח שבוא תבוא. 300 אלף גויסו השבוע למילואים, באחוזי התייצבות מטורפים. זה מעודד מאוד, כמובן, אבל הם כמובן לא יישארו מגויסים לאורך זמן. זה הרגע שבו החברה החרדית חייבת להיכנס לסיפור הישראלי בכל הכוח. יש אלפי חרדים שמביטים במתרחש ומעוניינים לתרום. מדינת ישראל וצה"ל חייבים את החרדים בפנים. גם הסיפור הזה של פטור גורף לחרדים מגיוס נגמר בשמחת תורה תשפ"ד. חייבים לעשות את זה חכם ונכון, למשל באימון אינטנסיבי של חודש-חודשיים ואז הקמת צוותים חרדיים אורגניים שישהו באופן קבוע ביישובי הגבול. עשרים-שלושים בחורים שמגיעים לשנה, שומרים ומגנים, ובמקביל גם לומדים בבית מדרש מעט שיוקם בכל מקום כזה. גם כוח צעיר ומלא אנרגיה, גם הורדת הנטל ממערך המילואים והסדיר המתוח, וגם התערות חרדית מבוקרת בישראליות. יש עוד אפשרויות כמובן, והכול חייב להיות בתיאום, בשיח ובאהבת ישראל אמיתית. זהו, העולם השתנה. ואנחנו חייבים להשתנות איתו.
5.
קשה לי מאוד ללמוד בשבוע החולף את הדף היומי. המחשבות נודדות בכל רגע ליישובי הדרום והמצב בכלל, הדעת מוסחת לעבר החדשות המתפרצות בסלולרי, והשפתיים שדובבות את הטקסט הקדום רועדות מבכי שעומד להתפרץ בכל רגע. שלשום סופר בגמרא על אמורא בשם מר יהודה שפגש את רב יוסף ורב שמואל בפתח בית המדרש של רבה. סתם תיאור של מפגש במקום מסוים, שורה נטולת חשיבות. במשך רבע שעה דמעתי מול השורה הזו, כי דמיינתי את פתח בית המדרש של רבה מרוסס בכדורים, עולה באש ומלא פיח. אבל אז התעשתי וניגבתי את הדמעות. כי הכרחתי את עצמי לזכור שאת השורה הזו בדיוק, בדף נ"ח עמוד א' שורה תשיעית מלמעלה, למדו יהודים תוך כדי פרעות ושואה ואינקוויזיציה וזוועות אחרות כשהם נטולי כל הגנה, כשאין חיילים יהודים סביבם שנוקמים באויביהם. לנו יש. אנחנו באמת עם הנצח, ולא ניתן לשום נאצי מתועב מעם הרצח לשבור את רוחנו.
