האם לצמרת הביטחונית בישראל היה מידע מודיעיני מקדים שיכול היה למנוע את הטבח בעוטף עזה. השאלה הזו תנקר עוד זמן רב, אולם כבר עתה ברור שהיה מידע טקטי על תנועה בלתי אופיינית ברצועה בלילה שקדם לטבח. מידע שאולי יכול היה למנוע, לפחות חלקית, את התוצאה הטרגית. אלא שהפרשנות שניתנה למידע הזה הייתה שגויה.
סכר המידע נפרץ שעות ספורות לאחר שהרמטכ"ל, הרצי הלוי, התייצב מול המיקרופונים חמישה ימים לתוך המלחמה, והודה באומץ: כשלנו. "צה"ל", אמר, "אחראי לביטחון המדינה ואזרחיה. אך בשבת בבוקר בעוטף עזה, לא עמדנו בזה. נלמד, נתחקר, אבל עכשיו זו עת למלחמה".
מהמידע שהצטבר מאז הצהרת הרמטכ"ל עולה התמונה הבאה: בלילה שקדם לטבח בעוטף עזה, הצטברו סימנים שהעלו חשש שמשהו בכל זאת מתרחש. המידע היה מספיק רציני כדי להעיר את צמרת צה"ל. במהלך הלילה שבין שישי לשבת שמחת תורה, התקיימו שתי התייעצויות בין מרחב דרום בשב"כ לבין אמ"ן, אגף המבצעים ופיקוד דרום – בידיעת הרמטכ"ל. במקביל התקיימה התייעצות נפרדת בשב"כ, בידיעת ראש השירות, רונן בר. מה שעמד על הפרק היה מידע על תנועה בלתי אופיינית שנצפתה מעבר לגבול.
משמעות הדברים היא שהיה מידע, או יותר נכון – מידע חלקי. השאלה הייתה הפרשנות. בשטח ניכרה עצבנות, אך בשתי התייעצויות במהלך הלילה, בהפרש של כמה שעות, התקבלה הפרשנות המקלה לפיה התנועה החריגה שזוהתה בשטח הרצועה היא חלק מתרגיל של חמאס, ולכן הוחלט שלא להעלות כוננות.
בשב"כ פירשו את תנועת החמאס כ"אותות חלשים", שאין בהם די בכדי להצדיק החלטה על העלאת רמת הכוננות. ועדיין, די היה ב"אותות החלשים" כדי לגרום לשב"כ לחשוש מפני אפשרות של פיגוע חטיפה. בשל כך הוחלט על הורדת צוות של לוחמי שב"כ לשטח, צוות שאנשיו מצאו את עצמם בסופו של דבר מעורבים בלחימה הקשה – חלקם נפצעו וחלקם נהרגו.
התוצאה הטרגית היא למרות שתי התייעצויות דחופות להן היו שותפים הרמטכ"ל וראש השב"כ, לא התקבלו החלטות אופרטיביות. במקומן הוחלט להמשיך בהתייעצויות בבוקר. אלא שאז כבר היה מאוחר מדי.
בהמשך לדברי הרמטכ"ל הודה גם דובר צה"ל, דניאל הגרי, כי במהלך הלילה שקדם למתקפת החמאס אכן עלו סימנים מחשידים שהובילו להתייעצויות ביטחוניות, אולם לדבריו לא היה מודיעין על "מתקפה בסדר גודל כזה". בעקבות הדברים יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה לפיה נתניהו עצמו עודכן על ההתפתחויות רק בשעה 06:29 בבוקר, ולא לפני כן. לכשקיבל את ההודעה, כך נאמר, יצא נתניהו באופן מיידי לקריה כדי לקיים הערכת מצב וכינוס הקבינט.
בין השאלות הרבות שיצטרכו להישאל בהמשך, תעלה שאלת הניתוח המודיעיני בפרספקטיבה מרחיבה. התאריך הסימלי, העיתוי ההיסטורי במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור. האם לא היה בו לעורר סימני שאלה נוספים? העובדה שהמידע, חלקי ככל שהיה, עלה לכדי חשש חטיפה, האם לא היה בו די כדי להעביר אזהרה לכיתות הכוננות ביישובי העוטף? או שמא היה זה החשש להשבית את שמחת החג, שהאפיל על שיקול הדעת, ודחה את קבלת ההחלטות.
במערכת הביטחון אומרים כי לא היה מידע מודיעיני קונקרטי על מתקפה צפויה של החמאס, ודאי לא בהיקפה האדיר. בחודשים שקדמו לתקיפה שלטה הקונספציה לפיה חמאס מורתע ואינו מעונין בהסלמה. זו הסיבה שתרגילי המלחמה שערך חמאס סמוך לגבול והיו גלויים לעין כל, לא עוררו חשד שמדובר בתרגיל ממנו יצאו להתקפה. התנהלות שמזכירה כמעט אחד לאחד את תרגיל ההונאה של צבאות ערב במלחמת יום כיפור חמישים שנה קודם לכן, ואת הטעות הישראלית מנגד.
