בימים האחרונים עסוקים כולם במחאת העדה הדרוזית נגד חוק הלאום ובשר כחלון, שביד אחת הצביע בעד החוק וביד השנייה שלח את ח"כ אכרם חסון להגיש עתירה לפסילתו. בתוך מסך העשן הזה חשוב לזכור דבר אחד, והוא המרכזי ביותר: עתירה לפסילת חוק יסוד טרם נראתה במחוזותינו. החלטה של בג"ץ לדון בעתירה לגופו של עניין במקום לדחותה על הסף, פירושה מהפכה חוקתית שנייה, מרחיקת לכת הרבה יותר מהמהפכה החוקתית של שנת 1995.
סקירה קצרה למי שאינו מעורה בפרטי המהפכה החוקתית: ב־9 בנובמבר 1995, כשבית המשפט העליון קבע שהסמכות בידו לפסול חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם חוקי יסוד, הוא עשה זאת באמצעות קונסטרוקציה משפטית שמכונה "תורת שני הכתרים". לפי הקונסטרוקציה, לכנסת יש שני כתרים – אחד כרשות המחוקקת, שבסמכותה לחוקק חוקים רגילים, ואחד כרשות המכוננת, שבסמכותה לחוקק חוקי יסוד בעלי מעמד חוקתי על־חוקי.
כלומר, בית המשפט קבע שהכנסת מסוגלת לייצר חוקים שאינם שווי מעמד. כשהיא חובשת את כובעה כרשות המכוננת, היא מחוקקת חוקים בעלי מעמד על־חוקי שכל שאר החוקים חייבים לעמוד בתנאים שנקבעו בהם. אלו הם חוקי היסוד. חוקי היסוד אינם דורשים הליך חקיקה מיוחד או רוב מיוחד, הם מתקבלים כמו כל חוק רגיל, אולם כותרתם ותוכנם מעידים עליהם שהכנסת התכוונה להעניק להם מעמד על־חוקי.
עצם ההכרעה שהכנסת מחזיקה בסמכות מכוננת לא הייתה פשוטה כלל ועיקר. בית המשפט העליון כתב פסק דין של 450 עמודים כדי לבסס את "תורת שני הכתרים". אולם, משנפלה ההכרעה, דבר אחד היה ברור: סמכות הכנסת נובעת מהיותה נציגת העם, הרשאי לקבוע בחוקה את ההסדרים הראשוניים ביותר בחברה.
בלשונו של אהרן ברק, אבי המהפכה החוקתית הראשונה: "הריבונות במדינה דמוקרטית היא של העם, שעליו מונח המבנה החברתי והמשפטי כולו. החוקה וחוקי היסוד ראשית צמיחתם מהעם, הם נשענים על העם, והעם רשאי לשנותם. רעיון החוקה והוצאתו מן הכוח אל הפועל לא היה עניין של יחידים, אלא הוא משקף את התודעה הלאומית".
בלי להאריך יתר על המידה, הקונסטרוקציה המשפטית המאפשרת לבית המשפט לבחון את חוקיותם של חוקים אומרת בפשטות כך: מכיוון שהכנסת רשאית לחוקק חוקי יסוד בעלי מעמד חוקתי על־חוקי, רשאי בית המשפט לבחון אם החוקים הרגילים שמחוקקת הכנסת אכן עומדים בתנאים שהכנסת עצמה קבעה בחוקי היסוד בכובעה כרשות מכוננת.
אין בקונסטרוקציה הקיימת דבר וחצי דבר שיכול להצדיק בחינת חוקי יסוד שהכנסת מחוקקת בכובעה כרשות מכוננת, שכן אין מסמך משפטי בעל מעמד חוקתי נעלה מזה של חוקי היסוד. חוקי היסוד משקפים את "התודעה הלאומית", ומאחר שישראל היא מדינה דמוקרטית, "התודעה הלאומית" היא שקובעת את ההסדרים הראשוניים ביותר של המשטר והשלטון.
לפי דיווחים, עתירת חברי הכנסת הדרוזים נגד חוק יסוד הלאום איננה מתייחסת להיות חוק הלאום חוק יסוד, שכדי לבטלו אין די בטענה כי הוא סותר חוקי יסוד אחרים. מכיוון שכך, אם בג"ץ לא ידחה את העתירה על הסף ויסביר לעותרים שבמשטרנו החוקתי אין לבית המשפט העליון אפשרות לבחון את חוקיותם של חוקי היסוד, הרי שמדובר במהפכה חוקתית שנייה.
מהפכה כזו תהא מרחיקת לכת עוד יותר מהמהפכה הראשונה. משמעותה היא שמעל לעם יש נורמות וערכים שתוקפם המשפטי אינו צומח מהעם (בניגוד להיפותזה שהציב ברק). המהפכה הראשונה, עם היותה שנויה במחלוקת, הציבה את העם כמי שקובע את המסגרת של חוקי היסוד, ומבקש למעשה מבית המשפט לוודא שנבחריו אינם חורגים מהמסגרת המוסכמת שנקבעה. אבל אם בית המשפט יחליט לדון בעתירה הנוכחית, קרי ייטול לעצמו סמכות לבחון חוקיותם של חוקי יסוד, הרי שמדובר במכה בפטיש של הוצאת השלטון מידי העם והעברתו לידי השופטים.
