האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר לה לא. בחייאת, צחקתי כששכנתי היקרה השתרעה על הספה עם סמארטפונה בידה ובו ההודעה שהגיעה זה עתה מהמייל היישובי. את רצינית איתי? מה לי ולזה? כל קבוצות הווטסאפ שלי רק מלאות דאחקות על סדנאות כאלו, ועל איך שבכל יום קמה בבוקר איזו מורה לא ממומשת ומחליטה שהעתיד שלה הוא בהנחיית מפגשים להעצמה זוגית. וחוץ מזה, אם אצטרך עזרה בנושא, בטח לא אפנה אליה בפורום של כל השכונה ובעלה. גם ככה ביישוב הזה כולם יודעים הכול על כולם ואת צריכה לעשות פעלולים של מקגיוור כדי שלא יראו אותך נכנסת למקווה בשבת, שאיכשהו תמיד ממוקם במקום ההגיוני ביותר ביישוב, כלומר ליד עזרת הגברים של בית הכנסת.
והיא רק גללה באצבעה את המסך ואמרה – "קדימה, זה ביום רביעי, לכבוד ט"ו באב, אפילו תבואי רק בשביל הסתלבט".
אני זוכרת את המבוכה שתפסה אותנו כשנכנסנו לשם. שמונה בנות מהשכונה, לצד כארבעים נשים נוספות מהגוש. כולנו צובאות על מגשי העוגיות והקפה כדי להפשיר את המתח. על הכיסאות חיכו לנו דפים ובראשם הכותרת "תעוררו את האהבה", ולמיקרופון ניגשה אישה צנועה בכיסוי ראש מלא ושרוולים ששמה איילת.
התחלתי לגחך. "ממש", אמרתי לשכנה שישבה לצידי, "בחורה שהתחתנה בגיל עשרים בערך תלמד אותי עכשיו על מיניות".
אבל אז היא התחילה לדבר. פתחה בציטוטים מפרשת סוטה על איך שה' מוכן למחוק את שמו בשביל שלום בית. המשיכה לאיגרת הרמב"ן שטוען ש"איך ברא ה' יתברך דבר שיש בו מום גנות וחיסרון?" ולאט־לאט היא צללה איתנו למקורות. ליצחק ששימח את רבקה. לדיסאינפורמציה שמקבלות כל כך הרבה נשים שחושבות שאסור להן לעשות הרבה יותר ממה שבאמת אסור על פי ההלכה, ואפילו לרב מלמד שמתיר דברים שלא האמנו שהוא מתיר.
היא מספרת לנו על החנות שהקימה במרכז המסחרי של אפרת, ואיך הגיעו אנשים ואמרו לה "את לא מתביישת לשים חנות כזאת ליד חנות של ספרי קודש?", והיא ענתה להם בלי להתבלבל – "זה קודש, ואצלי נמצא קודש הקודשים".
אחר כך תופסת את הרמקול גלי, בחורה חילונית עם ניסיון רב־שנים בתחום, שחברה אליה כדי להדריך נשים דתיות. היא מרתקת. לאט־לאט אנחנו נפתחות בפניה. מתחילות לשאול שאלות. ואני מרגישה איך כל היוהרה והגאווה מתחלפות בבושה גדולה. אפילו כעס. איך זה שרק עכשיו, אחרי 14 שנות נישואין, אני שומעת בפעם הראשונה את הדברים האלה. וכמו שאמרה לי השכנה החילונית – גם בחורה תל־אביבית שהייתה מגיעה לכאן הייתה בהלם מרמת הבורות שלה בתחום.
אנחנו מנסים לשדרג כמעט כל דבר בחיים שלנו. משפצים את הבית וצובעים את קירותיו, משפרים את הכושר הגופני ומעדכנים את ארון הבגדים הפרטי. אבל איכשהו בתחום האינטימי, די ברור לנו שהגענו לרף מסוים ושם צריך להישאר. שלא יכול להיות טוב יותר ממה שאנחנו מכירים.
אני חושבת שכל אישה הייתה צריכה לקבל את הסדנה הזאת כמוצר צריכה בסיסי מהמדינה. שאלו הדברים שיְלמדו בהדרכת הכלות שלנו. ולא רק את הנשים. גם את הגברים. אלוהים עדי, חשבתי שאני אישה פתוחה לעולם ומעודכנת, וכבר קראתי וראיתי כמה סרטים בחיי, ואני נבוכה להתוודות כמה לא ידעתי על התחום הזה וכמה עוד יש לי ללמוד. זה אולי המתכון הטוב ביותר לשחרור אנשים מהשגרה המכרסמת, מסכנת הפזילה החוצה, משהו שיכול לקחת את הבתים של כולנו למקום בריא ומאיר.
איילת ממשיכה עם ההסברים. היא מרשה לעצמה להכניס מושגים שחלק מהנשים חשבו שאסון להשתמש בהם. היא אומרת שנשים רבות מגלות את התחום רק אם הן במקרה מתגרשות ונזרקות מחדש לעולם הדייטים. אבל למה זה צריך להיות ככה? יש עולם שלם של חוויות, ולא רק שהוא מותר על פי ההלכה, חכמינו ראו בו עניין בסיסי וחיוני לקיומו של הבית היהודי.
אנחנו עוד היינו קהל קל. לפעמים היא מעבירה את הסדנה הזאת לנשים הרבה יותר דתיות ולוקח לה כמה דקות טובות להפשיר אותן. המשפט שהכי משכנע אותן הוא כשהן מבינות שהצלחה בתחום הזה לא רק תשדרג להן את הזוגיות, אלא גם את החיים.
