איפה הכל השתבש לנו?
לא, אין הכוונה לצה"ל, לממשלה ולמערכות ההתרעה והתקיפה שבדרום, אלא לחוסר ההפנמה של עומקו ועוצמתו של הנרטיב האנטישמי בקרב חלקים ניכרים בעולם המוסלמי, עם ובלי קשר לסכסוך הלאומי עם הפלסטינים.
חווארה וכיבושי 1967 אינם הבעיה וגם לא אלה שהיו ב1948. חיותם של אירועי ח'ייבר וטבח היהודים בערב, הכחשת זכויותיהם ההיסטוריות בירושלים ובפלסטין וההכשר ההלכתי לפגיעה בהם, הם המצע הרעיוני המוביל לביצוע פשעים כנגד האנושות מהסוג שחווינו בימים אלו.
האסלאם בראשית ימיו של הנביא מוחמד ידע תקופות התייחסות שונות באשר ליהודי חצי ערב, אלו, שהיו גורם כלכלי ותרבותי חשוב מאוד, זכו להערכה ולכבוד מהנביא בתקופת מגוריו במכה. עם הגירתו (היג'רה) למדינה בשנת 622 לספירה, הוא עשה מאמצים ניכרים לשכנעם להכיר בו כנביאם, ומשכשלו אלו, הם נהפכו לאויבי האסלאם ולמושא לרדיפה ולבסוף גם להשמדה.
ב-1000 שנות האסלאם הראשונות, לאור התפשטות כיבושיו העצומים באירופה, ברוסיה, בארצות הבלקן, באפריקה, בהודו ובסין, הייתה הציוויליזציה האסלאמית בשיא תפארתה ועוצמתה בהיותה חובקת עולם רב־אתנית ובין־לאומית. האסלאם בתקופה זו הגיע לשיאו בתחומי האומנות, התרבות והמדעים המדויקים.
לאחר שקיעתה של האימפריה העותמאנית במאה ה-19, לצד פריחתו המחודשת של המערב הנוצרי, האימפריאליזם, וזליגתה של האנטישמיות האירופית-נוצרית לאסלאם, החלה להשתרש התפיסה, כי מצבו של האסלאם הורע בשל התרחקותו מדרכם של הראשונים. כך הופיעו דמויותיהם של ה"מתקנים" השונים – מוחמד עבדה, רשיד רידא, וחסן אל-בנא, מייסד ה"איחוואן", עבדאללה עזאם, השייח' אלקארצ'אווי ורבים אחרים, שכבשו את ליבם של ההמונים בעולם הערבי-מוסלמי במסריהם הפשוטים והחדים. במקביל נוסדו באזור משטרים הנאמנים לשריעה כאיראן, סודאן, אפגניסטאן, סעודיה ועוד.
בניגוד להתפתחות ולתנועה הקידמה המאפיינת את מאמיני שתי הדתות הגדולות האחרות, צעד האסלאם לאחור. מנהיגיו והוגי הדעות שלו הצליחו להפיח חיים חדשים בחלקים הפרימיטיביים והאלימים ביותר בו מימי המאה ה-7 ולרתום אליו המונים, השיבה לתקופת החליפות האסלאמית נהפכה למשאת נפש המונית בקרב מיליונים רבים בעולם האסלאמי, ובאופן מפתיע גם אצל המוסלמים החיים בלב הציוויליזציה המערבית. למרבה הצער, עד שלא תחול רפורמציה דתית באסלאם כפי שחלה בנצרות, הוא ימשיך להוות מקור לזעזוע ואי שקט עולמי.
הסכסוך הישראלי-ערבי מראשית המאה ה-20, וככל שהתנועה הציונית-חילונית הגיעה להישגים על חשבון ערבי הארץ והמדינות השכנות לה, יצר בעיה מושגית קשה בצד הישראלי-יהודי באשר למהותו של הסכסוך. הפתרון נמצא באמצעות שימוש טרמינולוגיה חילונית לאומית לסכסוך, כזה שחברה היהודית-ציונית יכול הייתה לתפוס לוגית. לציונות, מעצם טיבה, היה הכרח להיוותר אופטימית באשר לסיכוי להגיע להסדרים מדיניים בעתיד ערביי האזור, ולא לדון את עצמה לחיים אינסופיים על חרבה.
הגישה ביחד עם הדחקת העובדה כי סכסוך הלאומי וטריטוריאלי הם משניים למלחמת הדת, המצויה בשורשי העימות היהודי-ערבי , הובילו לעצימת עין מתמשכת של כולנו לנוכח תופעות, שראשיתן בזעיר אנפין ואחריתן בקונצנזוס אסלאמי ולאומי ערבי באשר להיותם של היהודים חסרי זכויות היסטוריות בפלסטין בכלל ובהר הבית בפרט, המכונה כיום "אל הייכל אל מעזום", ההיכל המדומיין. הפסוק הקוראני, אותו מכיר כל ילד מוסלמי, ונשוא דרשות אנשי הדת במסגדי המזה"ת הוא: "אמור הבה ואודיעכם למי השכר הרע מכל אצל אללה… לאלה אשר קיללם אללה ושפך חמתו עליהם ויעש אותם קופים וחזירים," רלוונטי כפי שלא היה מעולם. היהודים מוצגים כקופים וחזירים באינספור מסגדים גם בתוככי ישראל וודאי מחוצה לה, "חייבר חייבר יא יהוד" הוא שיר הנושא בכל לוויה פלסטינית ע"ר הסכסוך הלאומי, ורצח מכוון של חפים מפשע נחשב ללגיטימי ולרצוי בקרב רבים מדי.
אכן, ישראל הגיעה להסכמי שלום עם חלק משכנותיה, ולוואי ותרחיבם גם לסעודיה, החשובה במדינות הסוניות, ועם הפלסטינים, ככל שזה יהיה אפשרי בעתיד. עם זאת ולמען הסר ספק, הזעזוע ברשתות החברתיות הערביות לנוכח מעשי הטבח שביצע חמאס בעוטף עזה הינו נחלת המיעוט, רוב המסתייגים אינם נמנים עם אוכלוסיית מדינות האזור שבמעגל הקרוב, ודאי שלא בשטחי יהודה, שומרון ועזה, וקולם של ערבי ישראל באמצעות נציגיהם הדתיים והפוליטיים כמעט לא נשמע. המגנים נמצאים במיעוט מזהיר מול הצוהלים או השותקים.
מרצונינו כי רב לאנוס את המציאות העגומה ולהתאימה למשאלות ליבנו, טחו עיניה ונסתמו אוזניה של החברה היהודית מלראות ולשמוע את מלל השנאה האנטישמית והרצחנית המאפיינת רבים מדי מאויבינו שבמרחב, כמו גם את שלילת זכויותינו לקיום עצמאי כלאום וכדת ולו גם על חלק כלשהוא מישראל-פלסטין. העדפנו, כמו צ'מברליין בשעתו, להאכיל היטב את הנמר במקום לחסלו.
למרבה הצער ולמרות חזיונות השווא של חלקים מתוכנו הנוהגים לתלות את כל עוולות האזור בקבוצות אוכלוסייה אלו ואחרות, חובה לזכור כי לחמאס יש רוב אלקטוראלי ביו"ש לו היו נערכות שם בחירות חופשיות, אנשיו אינם שונים ממחבלי הנוחב'ה העזתים, ולמרבה הצער, אלפים מהם ישמחו לבצע במדויק את שעוללו אחיהם קלגסי עזה גם בישובי יו"ש ולא פחות מכך בכפר סבא, רעננה ונתניה. מומלץ לצפות בסרטוני האימה שהציפו אותנו בימים האחרונים. אלו מלמדים היטב כיצד תופסים העזתים את תושבי הקיבוצים המזוהים עם השמאל הפוליטי בישראל. הללו מכונים "מוסתוטינין" וקיבוציהם – "מוסתוטנאת". בעבור העזתים ואחיהם ביו"ש, דין העוטף כדין הרצליה וכדין איתמר. כולנו מתנחלים שדמם מותר בהתנחלות הגדולה -ישראל.
