מול המראות המחרידים המגיעים מגיא ההריגה ביישובי עוטף עזה. מול העדויות שאנחנו רוצים לאטום את אוזנינו מלשמוע, אך גם מצווים בצו ההיסטוריה והגורל המשותף להאזין ולזכור. מול הכאב, הזוועות וסיפורי הגבורה שעוד נשמע ונכיר, נדמה שאי אפשר להמשיך ולדבר את אותה השפה. אך למרבה הפלצות, יש מי שמצליח. יש מי שמיד עם העדות הראשונה מכפר עזה, ישב כבר לנסח את הקונספציה המשודרגת לפיה הבעיה כרגע היא חמאס וחמאס בלבד, ואם רק נכה בו ובהנהגתו, הרי שאנו נהיה בסדר והשקט יוכל לחזור ולשרור. עוד טרם קיבל כל חייל מילואים חלפ"ס לגשם שמתחיל לדפוק, וכבר יש מי שמדבר על חיזוק הרשות הפלסטינית כתשובה לאחד ממעשי הזוועה הגדולים בהיסטורית העם היהודי.
כמה קל להחליף פרטנר מדומיין לשלום בזה שדומה לו בכל, רק שונה בשמו ובצבע מדיו. אולי אז נוכל להשתיק את הציבור הישראלי ההמום. אולי אז יוכל לשבת מאן דהוא בבניין האו"ם או האיחוד האירופי ולהרגיש שהאירוע המצער למדי קיבל מענה. הנה, החלשנו את החמאס וחיזקנו את תאומו הרשות הפלסטינית. אפשר להמשיך ולעצום את העיניים.
אין צורך לנבור בארכיונים או לצותת לשיחות באמצעים מודיעיניים כדי להבין את שפת הרחוב הפלסטיני ובכירי הרשות הפלסטינית. בכל פיגוע שיצא מכאן ומכאן, בכל כרזה שהונפה בהפגנה, שלט הרוע הטהור אותו הזכיר נשיא ארה"ב, התנוסס דגל הזוועה ונצבעה בדם המטרה: השמדת מדינת ישראל ואזרחיה בכל אמצעי אפשרי. גם בימים אלו שאנו מתבוססים בדמנו, קריאות התמיכה מבכירי ההנהגה הפלסטינית ועד אחרון השבאב ברחוב מהדהדות, מנאומים במסגדים ועד סרטוני טיקטוק מבחילים.
מדוע איננו מרגישים את זה ביום יום? כי אנחנו מעדיפים להדחיק. יאמרו לנו: טרור! ונעדיף לשמוע: הכלה. יאמרו לנו: מלחמת דת! ונעדיף לשמוע: פרטנרים. אך לכל מי שהאזין היטב ממלחמת העצמאות ועד עתה, המסר נשאר אחיד ואחד ולא השתנה לרגע. אין בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית כי אם משחקי תפקידים ושליטה. אין בין איראן לבין החמאס כי אם מרחק גיאוגרפי עם מדינה יהודית באמצע, שאוגרת אליה את כל רגשות הנקם והשנאה. המסר אחיד, הכלים משותפים והמטרה היא אותה מטרה. למוטט את מדינת ישראל ולפגוע בעולם המערבי כולו. לבסס שלטון דת קנאי וחשוך, ובעיקר תאב מוות ואוהב רע. מי שהתעלם מהנתונים עד עכשיו, התעורר לבוקר שחור בחג האחרון. מי שעוד לא מבין את זה גם עכשיו, כבר אוחז בידיו את המושכות אל התהום ועלול להתעורר לבוקר שחור אף יותר.
הן הנהגת מדינת ישראל והן העולם כולו צריכים להבין את המסר, ועלינו להדהד אותו מבין השוחות ומתוך העורף: אל לנו להחליף אויב אחד באויב אחר. אם אנו תאבי חיים הרי שעלינו למגר את המוות מבין הגדרות שלנו. אם העולם המערבי כולו רוצה להמשיך ולהתקיים הרי שהמלחמה כבר פרצה, כל מה שנותר לנו זה רק לנצח. ועל זה אנחנו פשוט לא יכולים לוותר.
