הטקסט הבא יישמע כמו ניתוח פוליטי. הוא לא. מדובר בטקסט שמטרתו להציג את ההזדמנות ההיסטורית לרתום את האינטרסים הפוליטיים של ג'ו ביידן לטובת קידום ערכי החירות והדמוקרטיה של העולם המערבי, לא רק בישראל, לא רק במזרח התיכון, אלא בעולם כולו.
לפני שלושה חדשים ישבתי עם מומחה אמריקני לקמפיינים פוליטיים ואסטרטגיים ושאלתי אותו למה עלינו לצפות בבחירות 2024 בארצות הברית. אחרי שניתח בפניי את המצב הגרוע של המפלגה הדמוקרטית ואת המצב הלא פחות גרוע של המפלגה הרפובליקנית, הגענו לדבר על הקרב שצפוי להיות ראש בראש – הנשיא ג'ו ביידן מול הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
אותו מומחה אמר שאילו הוא היה הקמפיינר של ביידן, הוא היה מנסה לנתב את השיח לשאלה מי מנהיג יותר חכם ולכן יותר מתאים. בדעת הקהל האמריקנית, בעיקר של אלו שנמצאים במרכז המפה הפוליטית ולכן יקבעו את תוצאות הבחירות, ביידן נתפס כחכם, מנוסה ומאופק יותר מטראמפ.
לעומת זאת, אילו אותו מומחה היה הקמפיינר של טראמפ, הוא היה מוביל את השיח לשאלה מי מנהיג יותר חזק, כשהעיקרון ברור: טראמפ חזק, ביידן חלש. זו התפיסה השלטת בקרב אותם מתנדנדים שיקבעו אלו מדינות סגולות (מדינות שההכרעה בהן אינה מובהקת) יהפכו למדינות אדומות (רפובליקניות) ואלו יהפכו למדינות כחולות (דמוקרטיות).
ההגעה של ביידן לישראל בשל הלחימה ברצועת עזה מרמזת שגם האמריקנים מבינים שאנחנו נמצאים באירוע שחורג הרבה מגבולות המלחמה בחמאס. כנראה שלא מדובר גם על מערכה נוספת מול חיזבאללה שהביא את אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה של ארצות הברית, להשתתף בישיבות הקבינט הישראלי. הסיפור כאן נסוב מינימום על איראן וככל הנראה לפחות גם על אחת משתי המעצמות עליה היא נשענת: רוסיה וסין.
יש מי שמשערים שהפמליה האמריקנית המכובדת הגיעה לישראל על מנת להשגיח שלא נתפרע יתר על המידה. הרשו לי להניח שלשם כך מספיק היה לשלוח נציג דוגמת בלינקן ולא היה צורך להביא לישראל את הנשיא בכבודו ובעצמו.
על פניו נראה כי יש כאן הזדמנות פז עבור המפלגה הדמוקרטית להציג את ביידן כאיש החזק בעולם ולהחזיר לארצות הברית את מעמדה כאימפריה בלתי מעורערת. אומנם סביר להניח שהתערבות צבאית אמריקנית תגרור איומים מהצד פוטין ורוסיה, אך נראה שהצבא הרוסי שחוק ומותש כתוצאה מהקרבות באוקראינה בשנה וחצי האחרונות, כך שהתזמון לפחות בגזרה הרוסית אידיאלי מנקודת מבטם של האמריקנים. מערכה צבאית נגד איראן בהובלה של ארצות הברית, ככל שהיא תיתפס כאפשרות אמינה על השולחן, יכולה דווקא להביא להסכם גרעין עם האיראנים אליו מייחלים האמריקנים עד מאוד.
האם מערכה עולמית שכזו טובה ליהודים? שאלה מעולה, שתלויה בין היתר ביכולת של ממשלת ישראל להישאר ריבונית ולקבוע לצה"ל את יעדיו ללא תלות מופרזת באמריקנים. אבל יש כאן עוד היבט: התזמון. מעבר ללגיטימציה הבינלאומית הרחבה ממנה נהנית ישראל כרגע לאחר הטבח והתמונות המחרידות שהופצו ברחבי העולם, גם האוכלוסייה הישראלית מוכנה – הצבא נמצא בדריכות על ובסד"כ מלא בכל הגבולות, האזרחים מתורגלים היטב בכניסה לממ"דים ובירידה למקלטים, וגם הזווית הכלכלית והחברתית משחקות כאן תפקיד: המשק ממילא מושבת ברובו והחברה האזרחית נערכה מחדש וארגנה את העורף לשעת חירום.
כל אלה יוצרים התלכדות אינטרסים נדירה בין האינטרס הפוליטי של הנשיא ביידן שמעוניין להיראות נשיא חזק, האינטרס האמריקני להחזרת הכבוד והכוח למעצמה הגדולה בעולם, והאינטרס של מדינת ישראל לפירוק הציר המשולש של חמאס-חיזבאללה-איראן בליווי מעטפת תמיכה אמריקנית.
איך תיראה מלחמה כזו? אף אחד לא יודע, אבל תנאי הפתיחה שלה לא יכולים להיות טובים יותר, הן לישראל והן לארצות הברית.
