על תפקוד משרד ההסברה בימים הראשונים למלחמה אפשר לדון רבות, ומן הסתם גם ידונו במחדליו ביום שאחרי המלחמה הארורה. אבל כמו בכל דבר שקשור למלחמה הזאת, גם כאן את הריק שנוצר מילאו האזרחים. כשהפעם מדובר במשפיעני רשת, אנשי תקשורת, אנשי פרסום, דיפלומטים והייטקיסטים. מדנית גרינברג, דרך סקאזי ועד חיים כהן – מהר מאוד כולם התקבצו יחד תחת קורת גג אחת בשם ״מערך ההסברה הישראלי״. לא מדובר בחברה מצליחה שהושקה במשרד מפואר, אלא רק בקבוצת ואטסאפ, שמהר מאוד התבררה כאחת מני רבות. תוך שעות ספורות הפך מטה ההסברה לחיל המורכב מחטיבות וגדודים. בראש המחנה המאולתר התנוסס דגל אחד ויחיד – לוודא שלא יהיה בעל סמארטפון אחד בעולם שלא ישמע על זוועות 7 באוקטובר.
בימים הראשונים הכול היה פשוט, שחור ולבן. לָעולם לא נותרו מילים מול הטבח ותמונות הזוועה. מול אלו שרצו לגנות את ישראל, הופצו התמונות והסרטונים שהזילו דמעות מעיניהם של מגישי חדשות ודיפלומטים. סטוריז של כוכבים הוליוודיים התמלאו בטקסט כאוב, תמונות החטופים הודבקו ברחובות, אתרים לאומיים הוארו בצבעי הדגל, כספים נתרמו. צונאמי של תמיכה.
אבל כל אדם בעל ניסיון בהסברה או ברשתות החברתיות ידע שזה עניין של זמן עד שהזעזוע, כדרך הטבע, חולף לאחר זמן מה ומפנה את מקומו לספק.
כבר בפעולה הראשונה של צה״ל הסתערו תומכי פלסטין על הרשתות. והביאו איתם מבול של דיווחים, חסימות וסילוף עובדות. מיליוני חשבונות לא חדלו מלשתף תכנים שקריים, שהמרושע שבהם הוא הטיעון לפיו ישראל, המעצמה ״צמאת הדם״, תכננה את טבח אנשיה כדי להצדיק את פעולות צה״ל בעזה. תכני ההסברה החלו נעלמים מהרשת ומוצאים את עצמם נזרקים לפח האשפה של מטא באמתלת ״תוכן קשה מדי״. דגלי פלסטין קטנים השתלטו על התגובות, לצד צחוק מחליא. אבל זה לא מה שיעצור את המשפיענים שבאו לתת פה עבודה. הפעילות התפצלה לשני מישורים. האחד התמקד בהפצת תוכן ובפרסום הנחיות שנועדו לוודא כי כל פוסט פרו־ישראלי יעפיל מעלה־מעלה ולא יירקב בקרקעית המרשתת. עורכים סיננו היטב תיעודים מצמררים ורקמו סרטוני הסברה שלא מותירים מקום לבלבול. מעצבים גרפיים עמלו על כרזות שהמשפיענים ירו בצרורות לעבר העוקבים, שדאגו להעבירן.
בצד השני, בתקתוק מקלדת שקט, החלה לפעול קהילת ההייטק. מכל עבר צצו בוטים, תוכנות AI וכלים טכנולוגיים שמטרתם אחת – להביא לסגירת כל חשבון המביע תמיכה בטרור או מפיץ שקרים מבחילים על ישראל. הם עמלו יומם וליל, קיבלו עשרות אלפי פניות וטיפלו בהן במהירות מתוך הבנה כי מידע כוזב הוא ככינים על ראשו של אחד מילדי הגן. אם לא תנטרל אותו במקום, הוא יתפשט עד שלא תוכל לשלוט בו.
וההצלחה לא איחרה לבוא. ביום התשיעי למלחמה יותר מ־900 פרופילים נסגרו באשמת היותם תכני שטנה ואלימות. חברת טיקטוק הודיעה כי הסירה יותר מ־500 אלף סרטונים וסגרה 8,000 שידורים חיים באזור ישראל בעקבות הפרת ההנחיות. אנשי פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר התמנו להשגיח שפוסטים פרו־ישראליים לא יוסרו בקלות ראש ושפוסטים אנטי־ישראליים (ולעיתים קרובות גם אנטישמיים) לא יישאו עוד פרי או לייק. ראינו הישגים, אך היה קשה למצוא בהם אפילו גרם של שמחה.
הלחימה ברשתות, שאינה חדלה לרגע, גובה מכל מי שעוסק בה מחיר לא קטן. אין הפסקה, ואסור להסיט את המבט מול כל זוועה חדשה. לוקחים נשימה ומבינים שאסור להשאיר אותה רק בליבם של אלו שחוו אותה. העולם מוכרח להיחשף לזה, להבין ולו במקצת את גודל האסון, כדי שלא נישאר בזה לבד. וזה תלוי אך ורק באצבע המונחת על כפתור ה״שלח״.
אז נכון, לולא ההתגייסות המלאה של משפיעני ומשתמשי הרשת כאחד, המצב ההסברתי היה גרוע בהרבה. אך יחד עם זאת, ישראל רחוקה מלקבל את מלוא התמיכה שמגיעה לה. הנחמה היחידה היא שהודות לעבודה המאומצת ולהתגייסות ההמונית, סוף־סוף יש לה גם מה להגיד.
לתגובות, המלצות, משחקים (והמלצות לחסימת פרופילים) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
