מדים, טירונות והכשרה: מחשבות של חרדי במערך הגיוס המהיר

הגיוס לשלב ב׳

במהלך השבוע האחרון נרשמו אלפי בחורי ובוגרי ישיבות (ובהם אני) למערך גיוס מהיר לצה״ל שנקרא גיוס שלב ב׳. הוא כולל טירונות מקוצרת והכשרה מהירה במגוון תחומים הנצרכים בעורף ובחזית. בשעת כתיבת שורות אלו עוד לא ידוע כמה מתוך אלפי הנרשמים כבר שובצו בתפקידים וכמה ישובצו בעתיד, אבל עצם ההיענות המרגשת מעידה על תזוזת לוחות טקטוניים שעוד ידוברו בהרחבה כשיהיה לנו פנאי ללהג על דברים שאינם מלחמה.

החפ״ק של נח

יש אנשים שהקב״ה בירך אותם בעשיית קסמים. וכזה הוא נח טוניק, חבר שלי. תמיד היה לי לכבוד להיות חבר של נח טוניק אבל השבוע במיוחד. הכול התחיל ביום ראשון, יום אחרי פרוץ המלחמה, נח ישב על הספה בבית שלו ברחוב עזה, גלל דפי חדשות והרגיש איך החרדה מכרסמת לו את השפיות. אז הוא קם מהספה, מזג לעצמו כוס סודה, עשה כמה טלפונים ותוך כמה שעות הקים בשכונת שערי חסד בירושלים, יש מאין, מרכז איסוף ושינוע של מוצרי מזון, היגיינה, שמיכות, מטענים ומה לא, עבור לוחמים ותושבי הדרום המפונים. ונח – כי הוא לא סתם יזם ולא סתם קוסם – דאג גם למורל ואסף עשרות מילדי השכונה (החרדית) להכנת דגלי ישראל קטנים וחלוקה שלהם למכוניות חולפות בצומת. נח איש צדיק.

השיר של ט. כרמי, פקודת יום

בתוך כל הודעות הוואטסאפ האינסופיות השבוע, קיבלתי גם שיר של המשורר ט. כרמי.
זו לא פעם ראשונה בחיים שלי שאני בוכה משיר, אבל הפעם זה היה בכי אחר. הנה הוא:
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְּלָדִים!
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְּלָדִים!
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְּלָדִים!
שֶֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת הַצְּרִיחוֹת הַנִּחָרוֹת בִּגְרוֹנֵנוּ
שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת יַעַר הָאַנְטֵנוֹת הַצּוֹמֵחַ מֵרֹאשֵׁנוּ
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹת הַקְּרִיעָה הָעוֹלִים מִכָּל עֵבֶר
בֶּגֶד, נְיָר, סָדִין, שָׁמַיִם
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת עֵינֵי הַשָּׁכֵן נִדְרָכוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַתְּרִיס
שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת צִבְעֵי הַהַסְוָאָה שֶׁמִּתַּחַת לְעוֹר פָּנֵינוּ
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת רִשְׁתוֹת הַקֶּשֶׁר הַדְּלוּקוֹת בְּגוּפֵנוּ

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַמְצִיא צֹפֶן שֶׁל מְבֻגָּרִים
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר עַל —
פַּעֲמוֹן רָחוֹק (נָפַל)
אֹרֶן יָרֹק (נֶעְדַּר)
עָנָן קָטָן (נִשְׁבָּה)
קַן צִפּוֹר (נִפְצַע)

כָּאן הַמְּפַקֵּד:
קַן־הַצִּפּוֹר נִשָּׂא עַל עָנָן קָטָן,
נָח בָּאֹרֶן הַיָּרֹק, לְקוֹל פַּעֲמוֹן רָחוֹק.
לַיְלָה טוֹב. סוֹף.

לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְּלָדִים!
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְּלָדִים!

הופכים עליהם טובים אותם

השבוע מצאתי את עצמי מנסה להסביר לאנשים מסוימים מה פשר הניסוח הלא תקין של סיסמת המורל ״הופכים עליהם טובים אותם!״ שטבע אושיית הטוויטר מתן חלק וכבר הפכה לסטיקרים וממים ואפילו נכתבה בטוש ארטליין על פגזי צה״ל (!). מה אני אגיד, לא ממש הצלחתי. אני חושב שאלה בדיוק סוג הדברים שאם לא מבינים אותם על הפעם הראשונה לא מבינים אותם לעולם.

הלילה

מצב הרוח שלי דועך עם שקיעת השמש. כשמחשיך לגמרי בחוץ גם אצלי בנשמה מחשיך וזו תחושה בלתי נמנעת ומאוד זרה לי. כי בדרך כלל אני איש של לילה. אני אוהב לכתוב בלילה. אני אוהב לקרוא בלילה. אני אוהב את השקט של הלילה. ומאז המלחמה אני והלילות כבר לא. בבוקר ישנה איזו אופטימיות, אבל הלילה, סיוט. אז אני מסתמס עם חברים, עושה שיחות וידאו, בוהה ומתפלל שלילה כיום יאיר.

הגשם

אני כותב את השורות האלה בירושלים. ראש חודש מרחשוון. הכול מקבל משמעויות אחרות. לפני כמה דקות נשמע יירוט. גשם מתחיל לרדת. הלוואי שישטוף הכול. כי העיר כבר עייפה ופוחדת מעצמה. אנחנו רוצים לחזור לנשום. בקרוב ממש. אמן.