איראן לא קפאה על השמרים בשנים האחרונות, אפילו לא לרגע. כחלק ממאמצי ההתעצמות הבלתי פוסקים שלה, היא יזמה תוכנית לגיוס מיטב המוחות מהאוניברסיטאות ברחבי המדינה, לטובת פיתוח אמצעי לחימה ולגופי הביטחון, ולא רק לתוכנית הגרעין שמתקדמת לפצצה. התוכנית הזאת נחלה הצלחה גדולה.
האיראנים עובדים מסביב לשעון. חלק מאמצעי הנשק שפיתחו מצאו את דרכם לרצועת עזה ועשו בנו שמות: מטענים תרמובאריים ששרפו בתים במהירות, רחפנים עם חומר נפץ, מטענים שהוצמדו באמצעות מגנט לשערים ולמכוניות, רחפנים מתאבדים או משגרי פצצות ועוד. עכשיו כבר ניתן להניח שחלק מהאמל"ח הקטלני הזה הוסלק בתוך משלוחי סחורה שהגיעו לרצועת עזה דרך נמל אשדוד. השאר הוברח בדרך היבשה, מהתחנה סופית לפני עזה – רפיח. האיראנים גם שיתפו את הארגונים העזתיים בידע הטקטי הרב שלהם וערכו אימונים למפקדים על אדמת איראן.
גם למערכת הביטחון הישראלית יש תוכניות למצוינות מדעית, אבל בזמן שאיראן גייסה את משאביה הלאומיים להתעצמות שאינה פוסקת, ישראל עשתה ככל יכולתה להחליש את עצמה ובמידה רבה גם את צבאה.
זה לא רק השסע החברתי שהועצם בשנה האחרונה. איכות המשרתים בצבא הקבע הלכה וירדה, הן בגלל פיתויי המשכורות בהייטק והן משום שמשרתי הקבע (ובאחרונה אפילו משרתי שב"כ ומוסד) הפכו לשק חבטות לאומי – ממערכונים לועגים בארץ נהדרת ועד טינופים בלתי פוסקים מצד פוליטיקאים. מי ירצה לקשור את גורלו ואת הקריירה שלו בארגון לא מוערך, שגם לא מתגמל יותר מדי? (הרוב לא מגיעים לפנסיה). ואכן, בשנים האחרונות התמודד צה"ל עם "משבר סרנים" – מיטב הקצינים עזבו לאזרחות בתום תקופת ההתחייבות הבסיסית לשירות קבע.
בזמן שאיראן גייסה את משאביה הלאומיים להתעצמות שאינה פוסקת, ישראל עשתה ככל יכולתה להחליש את עצמה, ובמידה רבה גם את צבאה. וזה לא רק השסע החברתי שהועצם בשנה האחרונה
יש סיבות טובות להתייחס למתקפת שבעה באוקטובר כאל חלק ממלחמת ישראל־איראן, שהתחילה כבר לפני כמה שנים. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, התמונה הגדולה רחבה אף יותר: המלחמה בעזה היא חלק מהתפתחות היסטורית עצומה, גלובלית, שקשורה גם למלחמת רוסיה באוקראינה. הנשיא ג'ו ביידן התייחס בנאומו בשבוע שעבר להעברות נשק מקוריאה הצפונית לרוסיה, ולא בכדי. איראן, הפטרונית של חמאס וחיזבאללה ואולי גם המפעילה שלהם, היא חלק מ"ציר הרשע" מודל 2023. ארצות הברית היא מרכז הציר הנגדי שאמור להוביל. שתי נושאות המטוסים ששלחה לאזור, וביקוריהם של הנשיא, שר ההגנה, מזכיר המדינה ומפקד פיקוד המרכז של ארה"ב -מוכיחים את זה.
מלחמת ישראל־איראן לא התחילה בשמחת תורה. היא התנהלה מתחת לרדאר במשך שנים ארוכות, עד שיצאה מהצללים בשנים האחרונות. במסגרתה, לפי הפרסומים, חיסלה ישראל שוב ושוב מדעני גרעין איראנים, הפציצה מפעלים לייצור מל"טים על אדמת איראן, ותקפה משלוחי נשק איראניים על אדמות סוריה, עיראק, סודן ואפילו לבנון. האיראנים ניסו לבצע פיגועים נגד יעדים ישראליים בחו"ל אך רובם המוחלט סוכלו, ביצעו תקיפת סייבר על מתקני המים של ישראל וניסו לשגר מל"טים לשטחנו. ניתן להעריך שהם ממשיכים לבשל משהו כואב וקטלני מאוד.
דימוי החולשה של ישראל בעיני איראן והעולם הערבי, על פי הערכות אמ"ן שאף הועברו בשנה האחרונה לרה"מ – תרם לעיתוי. ומכיוון שלא רק חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ממומנים, חמושים ומאומנים על ידי איראן, אלא בראש ובראשונה חיזבאללה ואולי גם כוחות נוספים, ייתכן שהמתקפה בנגב המערבי היא רק התחלה של משהו גדול הרבה יותר, שישראל מנסה כמובן לבלום. אחת המטרות הברורות של איראן היא בלימת הנורמליזציה בחסות אמריקנית בין סעודיה לישראל.
לפי ההתבטאויות של מנהיגי איראן השבוע, מעורבות מדינתם בלחימה אכן עמוקה מאוד. המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, אמר כי "לישראל נגרמה תבוסה וצבאית ומודיעינית בלתי ניתנת לתיקון". שר החוץ, חוסיין אמיר עבדאללהיאן, התייחס לאירועים בצפון (ולא רק) ואמר כי "עוד גל הלם נמצא בדרכו לישראל".
בכיכר פלסטין בלב טהרן הוצב בעשור שעבר שעון דיגיטלי שמונה לאחור את הזמן עד להשמדתה של ישראל. בשעון הזה "הקציבו" לנו האיראנים 25 שנים. לפי ה"ספירה" הזאת נשארו לנו כ־16 שנים וקצת – עד 2040. עד עתה התייחסו בישראל למחויבות האיראנית להשמדתנו כאל לא יותר מקוריוז. אבל נוכח מה שקרה בנגב המערבי והדהירה האיראנית לגרעין, יש מקום להתייחס לנחישותם ברצינות רבה יותר.
במערכת הביטחון לא רוצים אפילו לחשוב על האפשרות שהיינו נקלעים למערכה הנוכחית כשבידי איראן כבר נמצאת פצצת גרעין רשמית, משקל נגד ל"מטרייה" שאנחנו מקבלים מארה"ב.
